אמש ננזפתי על-ידי שורה ארוכה של אזרחיות ואזרחים ראויים ובעלי חוש היסטורי, הכיצד העזתי להשוות בין ראש ה
ממשלה לוי אשכול במלחמת ששת הימים לבין
בנימין נתניהו עתה. אשכול, כתבו, היה ראש ממשלה מעולה. ביבי כישלון מוחלט. אני חש חובה להסביר לאנשים טובים אלה את עמדתי.
אשכול התמנה לראשות הממשלה ב-1963. שנותיו בראשות הממשלה התאפיינו במשבר כלכלי ובדיכאון לאומי ובתחושה של ירידה המונית מן הארץ אליה נוספה אמירה הומוריסטית כואבת כי "האחרון מתבקש לסגור את האור בנמל התעופה."
שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר פירש את המחלוקת החריפה בארץ בדיוק כפי שעשה זאת יחיא אנוואר באוקטובר 2023. הנה, ישראל מתפרקת. נאצר בחר להפר את ההתחייבויות שקיבל על עצמו לאחר מבצע סיני המזהיר של צה"ל ב-1956 ופלש לחצי האי סיני. בדיוק כמו מתקפת הטרור של החמאס ב-2023.
במקום להגיב בתקיפות הראויה היסס אשכול בבחירת מהלכיו. ישראל שהודיעה מאז 1957 כי תצא לקרב אם נאצר יפר את ההסכמים גמגמה. לא רק גמגום ממשי של אשכול בשידור רדיו לאומה (התבלבל בבואו לקרוא את המילה "להסיג") אלא בהציבו את כולנו לאורך גבולות המדינה נטולי כל מעש, וזה עודד את סוריה וירדן (כמו היזבאללה ואירן עתה) לחבור למצרים. אשכול עדיין היסס.
בישראל לעגו לאשכול בלשון מרירה. סיפרו שכאשר שואלים אותו אם הוא רוצה לשתות קפה או תה - תשובתו היא שיגישו לו משקה שהוא "חצי תה וחצי קפה." לא מסוגל להחליט. על ההשוואה הזאת לביבי, שמחזיק את צה"ל תקוע בעזה, לא כיבוש ולא נסיגה, מין "חצי תה חצי קפה" יצא זעמם של המגיבים נגדי.
יתרה מזאת, בעוד אנו חיילי המילואים של 1967 ממתינים כבר שלושה שבועות בחפירות בנתיבות ובאופקים הודיעו אלופים מרכזיים במטכ"ל כאריאל שרון ומתי פלד וישראל טל כי הם יניחו את דרגותיהם ויסתלקו נוכח אזלת היד של ממשלת אשכול. הממשלה רואה את צבא מצרים זורם ללא הרף לסיני ומתבצר, והיא משותקת.
זו האמת. הייאוש והדיכאון והחרדה של מאי 1867 הביאו את
מנחם בגין להציע כי יריבו משכבר הימים
דוד בן-גוריון יצורף לממשלה. אשכול סירב ("שני הסוסים האלה אינם יכולים למשוך ביחד", הייתה תגובת אשכול ליזמת בגין.). אז הצטרף ראש האופוזיציה לתביעה שעלתה מן ההפגנות ברחוב (להן לעג אשכול כמו שביבי בז לנו בקפלן) למנות את משה דיין לשר הביטחון בממשלת אשכול, וכך היה.
דיין מצא במטכ"ל תוכנית פריכה לתקוף את הצבא המצרי שפרץ לסיני. רק עד אל עריש, ג'בל ליבני. זו פארסה עצובה המעידה על חולשה. הוא הורה לצה"ל להיערך לגירוש הצבא המצרי מכל שטח סיני, וגם בנקודה זו כך היה. אוסיף עוד שני פרטים שהם בבחינת "בכייה לדורות" עד לרגע זה, ויש להם אישור מאוחר באוטוביוגרפיה של האלוף
יצחק חופי:
- דיין הנחה את המטכ"ל לא לכבוש את רצועת עזה, והצבא התעלם ממנו. יש סיבה טובה להצטער שלא נשארה בשליטת מצרים;
- ודיין הנחה את צה"ל לא להגיע לתעלת סואץ כדי שלא תיחסם, ואז נאצר ישקול בכובד ראש אם כדאי לו לנסות את כוחו במלחמה נוספת תוך סיכון מקור ההכנסה החשוב של מצרים.
בשני המקרים לא האזינו לו. החמצה כבדה של אשכול, ולאחר מכן של
גולדה מאיר.
זה לא נוגע לשאלה אם דיין ראוי אם לאו לביקורת על מה שאירע לאחר מלחמת ששת הימים ובערב יום הכיפורים, 1973. במלחמת ששת הימים העובדות שתיארתי נכונות למיטב זיכרוני, ויש אכן דמיון בין התנהלות ממשלת אשכול אז לבין זו של נתניהו עתה.
אין זה נוגע לעובדה כי גם לדעתי אשכול היה ראש ממשלה יעיל פי כמה וכמה מנתניהו. הוא היה ישר ולא מושחת; דובר אמת ולא שקרן; מי שעשה להוריד את גובה הלהבות ביחסים בין שני חלקי האומה בניגוד לביבי המצית את האש הזרה.
באורח כללי אין מקום להשוואה בין אשכול הענייני לבין ביבי האנוכי. אבל בנקודה עליה כתבתי כאן - לא שיניתי את דעתי.