בשל האתגרים הנוספים הניצבים לפתחה של ישראל במערכה ברצועת עזה, ובראש וראשונה משימת ההשתלטות על העיר רפיח וציר פילדלפי לצורך הכרעת ארגון החמאס, עדיין לא מאוחר לשנות דיסקט בכל הקשור להתייחסות לממד ההסברה בשפה הערבית. חידלון ההסברה הוא בבחינת מחלה כרונית של ישראל, ונובע בין השאר מהאמונה הנאיבית בדבר צדקת מאבקנו, ומכאן, כמו מטבע הדברים, שנזכה לאהדת העולם החופשי.
הטבח המזעזע של ה-7 באוקטובר 2023 הניב גלי אהדה והזדהות חסרי תקדים עם מר גורלה של ישראל, תוך הדהוד של מוראות שואת העם היהודי וניפוץ האמונה האוניברסלית "לעולם לא עוד". לפיכך, הלגיטימציה הבינלאומית שקיבלה ישראל למלחמה לחיסול כוחו הצבאי של ארגון חמאס שפעיליו ביצעו פשעים נגד האנושות וסווגו כמוקצים מחמת מיאוס, חצתה גבולות, והעניקה לקברניטי הממשלה וצה"ל "חבל מדיני" ארוך.
תוחלתה של הסברה מושכלת טמונה בכושר ההתמדה, בהדהוד בווריאציות מגוונות של מעשי הזוועה של חמאס באותו יום מר ונמהר, במתווה שנודע לשמצה של ארגון "דאעש" וארגונים איסלאמיים רדיקאליים אחרים. באופן זה היה ניתן לשמר פרופיל גבוה של אמפטיה לישראל במאבקה הצודק מול חמאס. דא עקא, "עייפות החומר", רושם של מסרים "נדושים" מדי ופער הזמן שחלף מאז יום הטבח הנורא, מסמסו את יתרונה המוסרי של ישראל בתודעת העולם, עד כדי הפניית זרקור אל מה שמכונה "פשעי מלחמה" של צה"ל בלחימה ברצועת עזה.
פן אחר של ההסברה שאוזלת היד לגביו אף עולה בחומרתה על פני החידלון כלפי המערכת הבינלאומית, משתקף בהעדר התייחסות מערכתית ממוקדת מול קהלי היעד בזירה הפלשתינית, עובדה הנותנת אותותיה באופן מודגש במלחמה ברצועת עזה. זהו מחדל ארוך שנים, אשר בכל פעם מחדש נחשף במלוא קלונו, בעיקר בהינתן סבבי לחימה, על אחת כמה וכמה, בעת מלחמה.
ההסברה בערבית אמורה לגלם במסגרתה מסרי הנחייה לאוכלוסיית היעד, מטעם מערכת הביטחון לצד מוטיבים המגלמים גם מסרים של לוחמה פסיכולוגית תומכי לחימה. בתור שכאלה, שומה על צה"ל ומערכת הביטחון בכללותה, שתתייחס אל ממד ההסברה בערבית כאל "מכפיל כוח" המשרת ומדרבן את מטרות הלחימה בכלל, ולעיתים כתנא דמסייעא למהלך מבצעי ממוקד.
ראוי להפנות תשומת לב בהקשר זה, לדוח מבקר המדינה (השופט בדימוס, מיכה לינדנשטראוס) משנת 2010, אשר גילם את תמצית הבעיה, בלשונו - הסברה היא מהמרכיבים המרכזיים במאמץ הלאומי בעת חירום להשגת התכלית האסטרטגית המדינית-ביטחונית. להסברה הממלכתית בערבית ולאמצעי השידור הממלכתיים בשפה זו משקל חשוב ביותר לעניין זה, ונוכח חיוניותם, ראוי לייחד להם פתרונות ייעודיים לעת חירום...
על הממשלה - באמצעות המשרדים המופקדים על כך, לפעול להפסקת הסחבת הבלתי נסבלת בכל הנוגע לשיפור ההכרחי של השידור בשפה הערבית הן לעולם הערבי, הן לתושבי רצועת עזה ויהודה ושומרון והן לדוברי השפה הערבית בישראל.
עוד קודם לכן היה זה דווקא העיתונאי בן כספית, אשר במאמר (מעריב, מה-9 בנובמבר 2006) התריס כי - ..."מישהו צריך להגיד את האמת לתושבי בית חאנון, לאזרחי רצועת עזה, לערביי השטחים, לעולם כולו. האמת פשוטה, נוקבת, יחידה: מי שיורה אלפי טילי קסאם על אוכלוסייה אזרחית במשך שנים, מי שצובר טונות של חומרי נפץ, אמצעי לחימה וקטיושות במשך חודשים, מי שמטיל טרור ואימה על חבל ארץ שלם ללא כל סיבה הנראית לעין, צריך להבין שאי אפשר להסתתר מאחורי נשים וילדים. להתנהגות הזו יש תג מחיר"...
יש להודות ביושר כי במהלך 6 חודשי הלחימה ברצועת עזה, בוצעו מעת לעת מבצעי השפעה בשפה הערבית, בעיקר באמצעות כרוזים ועלונים מטעם צה"ל. ללא ספק, מעט מידי, ולא תמיד באופן משכנע, שיש בו כדי לייצר סוג של אמון מצד אוכלוסיית היעד כלפי צה"ל וכוונותיו המבצעיות.
אין להתעלם גם מתשומותיו החיוניות של דובר צה"ל בשפה הערבית, אשר מפליא לעשות בעיקר תוך שימוש ברשתות החברתיות, אולם יש לתהות אם זהו המדיום הנכון לתקשר עם אוכלוסייה, קל וחומר כאשר רובה בחזקת עקורים וללא תקשורת אינטרנטית. כך או אחרת, ברי שאין ביכולות אלה כדי להוות סוג של תמיכה אקטיבית בלחימה.
גם בשל האתגרים הנוספים הניצבים לפתחה של ישראל במערכה ברצועת עזה, ובראש וראשונה משימת ההשתלטות על העיר רפיח וציר פילדלפי לצורך הכרעת ארגון החמאס, ובמקביל גם בכל הנוגע לכינון יישות שלטונית אזרחית במקומו של חמאס, עדיין לא מאוחר לשנות דיסקט בכל הקשור להתייחסות לממד ההסברה בשפה הערבית.
בשל צוק העיתים, אין זה המקום לעיסוק בשינויים ארגוניים מסורבלים, אלא מתבקשת דירקטיבה בלתי מתפשרת ואמיצה, להעמיד ללא שיהוי פתרון מושכל ואפקטיבי שישרת באופן המהיר והיעיל ביותר את מאמצי הלחימה. העובדה שאחת המשימות המהותיות והרגישות לקראת השלב הבא של הלחימה היא שינוע מסודר של מאות אלפי תושבי צפון רצועת עזה שנקבצו במבואות רפיח אל מרחב שאינו במוקד הלחימה, לצורך הבטחת ביטחונם, מציפה כאלף עדים את חיוניות "הדיאלוג" הבלתי אמצעי עם אוכלוסיית העקורים.
האמצעי האולטימטיבי לצורך משימתי זה הוא שידורי רדיו ייעודיים אל תושבי רצועת עזה. נהיר כי מערכת הביטחון לא תוכל לנצל את משאביו של השידור הציבורי לצורך כך, ולכן בנסיבות מיוחדות אלה, שומה על מערכת הביטחון שתשנס מותניים ותיערך להקמת יכולת שידור עוצמתית מהבחינה הטכנית, באופן שתקיים בידיה כלי בעל פוטנציאל השפעה, שתוחלתה ממשית.
נדרשת אפוא מידה של "קיצורי דרך" בהקשר זה, בדגש לשימוש במשדרי FM זמינים של גל"צ, או מקרב עתודות של תאגיד השידור. צו השעה ומצב החירום מחייבים הגמשת נהלים ושינוס מותניים כדי לייצר את "מכפיל הכוח" הנדרש להשלמת מאמצי הלחימה ברצועת עזה. הגוף הייעודי שיוכל לתכלל ביעילות וללא דיחוי את עבודת המטה בהקשר זה הוא המל"ל, שמקיים נגישויות קריטיות לכל גורמי המקצוע הנוגעים בדבר. כאמור, זהו צו השעה, שהוצאתו מן הכוח אל הפועל היא משימה בעלת היתכנות גבוהה, ויפה שעה אחת קודם.