לקחתי כדור (אופטלגין למי שתוהה). כאב הראש עבר לי, אבל הרעידות בכל הגוף מזה שמי שהיה ראש שב"כ עדיין טוען שהרשות הפלשתינית, שמשלמת משכורות לרוצחי תינוקות יהודים, ומלמדת בבתי הספר שלה שצריך להרוג כל יהודי ולחסל את מדינת ישראל, "אינה גוף שמעודד טרור", רק התגברו.
ואת כדורי השינה שנדב ארגמן וחבריו לקחו, שגרמו להם לישון שנת ישרים בזמן שהאויבים שלנו תכננו את ה-7.10 ואסונות נוספים, אני לא מוכן לקחת.
הציבור בישראל התעורר בשבעה באוקטובר. הוא לא מוכן שימכרו לו לוקשים בסגנון "החמאס מורתע" או יפקירו את הביטחון שלו בידי רוצחים מיומנים של הרשות הפלשתינית.
הציבור הישראלי גם לא מוכן לקנות שוב את סחורת הפילוג וההפחדה שאילנה דיין וחבריה מנסים לשווק.
הציבור הישראלי יודע שברגע האמת לחמו כתף אל כתף תומכי רפורמה ומתנגדיה, חילונים, דתיים, מסורתיים, ליכודניקים ורל"ביסטים. נערי גבעות עם קיבוצניקים, וכל קמפיין פילוג והסתה שניסה לטעון שיש פה יהודה וישראל, אנחנו והם, נכשל.
מוכרי השנאה ימשיכו לנסות למכור את סחורתם העבשה, אבל יש לסחורה הזו הרבה פחות קונים. וכולנו, כל חלקי החברה הישראלית, נלמד לנהל דיונים נוקבים ומכבדים, בלי דמוניזציה, בלי גרירת צה"ל לדיונים פוליטיים, ומתוך תחושת שותפות.
זה אולי יעשה פחות טוב או נעים בגב לאלגוריתם של טוויטר. אבל זו האמת.
ועל הדרך נחשפנו שוב לתופעה המדהימה, שאנשים שמתאמצים בכל יכולתם לייצר גשרים כדי להתחבר לטרוריסטים, מכחישי שואה אנטישמיים שמנסים להרוג אותנו. אבל כששואלים אותם אם הם יכולים להתחבר לציבור הנפלא שאותו אני מייצג, הם לא מסוגלים לדמיין את הגשר.
מבחינתם, אנחנו הטבעת העכורה במרק.
אין לי הסבר או פתרון לתופעה הזו. שיתמודדו...
ניצחון על האויבים ואחדות בינינו זה מה שהרוב המוחלט של העם בישראל רוצה, ובדמוקרטיה, העם ינצח, ביחד.