הבנק העולמי קרא לעשור האחרון "עשור אבוד", עם עוד 10 מיליון אירניים שירדו מתחת לקו העוני של 6.85$ ביום. כיום כ-30 אחוז מהאוכלוסייה מתחת לקו זה. מעמד הביניים הולך ומצטמק, ויש תופעה נרחבת של בריחת מוחות. כל זה היה נכון גם שנה שעברה.
שנת 2023 דווקא ראתה קצת מדדים מעודדים עבור הכלכלה האירנית. יש צמיחה כלכלית חיובית, כ-5.4% לפי העידכון האחרון של קרן המטבע הבינלאומית. גם האבטלה נמוכה יחסית למה שהייתה, לטענת האירניים (7-8%), למרות ירידה בשיעורי ההשתתפות בתעסוקה (כ-41.5%).
חלק גדול מהצמיחה מגיע מעלייה בייצוא הנפט, אף שהרמה עוד קטנה מזו שהייתה לפני ההסכם (1.3 מיליון חביות ביום לעומת 2.5). הצמיחה במגזר הנפט הייתה 21% ב-2023. סין היא הרוכשת המרכזית של נפט אירני (בהנחה גדולה). זו הפרה של הסנקציות האמריקניות, אך ארה"ב לא מצליחה לאכוף את מרותן עליה.
אבל אסור לטעות. המצב הכלכלי באירן רע. האינפלציה עדין 45-50%, ובמיוחד גבוהה במזון. רמת החיים הנמוכה לא עולה. לפי דיווחים מאירן, השכר החודשי הממוצע ירד ל88 דולר, ירידה של 64% בעשור הקודם (הפיחות מקצין אותה). מעמד הביניים מצטמק, ורק 14% מהנשים בגיל הרלוונטי עובדות (כמו בירדן). התעשיות האירניות, חוץ מהתעשיה הביטחונית שאת פיתוחיה פיזית ראינו ושמענו אתמול, די כושלות. יש מחסור של ספקי ציוד תעשייתי עקב הסנקציות, וסין לא מספקת מספיק כדי להחליף את אירופה (ראו גרף).
אנקדוטלית, למשל: אירן ח׳ודרו, יצרנית הרכבים של אירן, עוד עובדת בתהליך ייצור מלפני 60 שנה.