השעה הייתה קרובה לחצות ואנו על אדמת סיני והשמיים זרועי כוכבים, ורפי מגנס ואני שוחחנו לאים לאחר שהחטיבה חצתה בבוקר את מחנה המשקיפים היוגוסלבי הנטוש, ואז מישהו זעק בצהלה: "חיל-האוויר השמיד את כל המטוסים המצריים על הקרקע", ואנו רצינו להאמין אבל לא העזנו עד שעם בוקר נתקבל האישור. זה היה בלילה בין היום הראשון לשני במלחמת-67'.
ונזכרתי ברגע ההוא דווקא הלילה ב-04:00. קואליציה נפלאה שבראשה נשיא ארצות הברית
ג'ו ביידן וירדן ואנגליה ומצרים ומדינות המפרץ ואולי בחשאי אפילו סעודיה - וכמובן-כמובן מטוסי הקרב וטילי המגן של צה"ל - הפכו את הנחש האירני לנמר של נייר. מתקפה כה מאסיבית ולא כלום. מי ישים בעתיד מבטחו בעלי חמינאי? שנים על גבי שנים היה לו כדור בקנה. אמש ירה אותו. צה"ל וחברי הקואליציה הדמוקרטית מוססו אותו.
מה בעומק ליבו חשב הבוקר חסן נסראללה על נותן לחמו עלי חוסייני ח'אמנאי? ומה חשב יחיא סנוואר, שכה רצה לגרור את אירן למלחמה, והנה ההר הוליד עכבר? שלישייה חמאסנית מנהלת את המלחמה הזאת. על בנימין נתניהו הכברנו כבר את כל המלים. הוא נזק אחד גדול. אפילו עתה כשמתעלם מג'ו ביידן. אבל סינואר? וח'אמנאי? גם הם אינם מבינים מה היא מגבלת הכוח ומה טיבו של הסכם פשרה?
טלו, למשל, את מנהיג חמאסם. תארו לכם שב-7 באוקטובר מחבליו נשלחים לכבוש רק שני קיבוצים, כפר עזה ונחל עוז, ועולה בידם והם אונסים ורוצחים ובוזזים, ותחת 1,200 הולכים לעולמם 50 ישראלים בלבד.
ישראל נדהמת. טראומתית. מאוכזבת מעצמה. חרדה. אך סביר להניח כי אינה יוצאת לפעולה יבשתית ברצועת עזה. ההישג של סינואר בפעולה מצומצמת היה גדול מאשר היקף הזוועה שגרם בישראל, ולמעשה לא הותיר לה ברירה ואילץ אותה במתקפתו הסיטונית לפגוע אנושות באוכלוסייה הפלשתינית. הוא הדין בחמינאי. ממדי הפגיעה שתכנן העצימו בקריסתם את הניצחון הישראלי, והחלו להחזיר לה את הלגיטימיות שלה בדעת הקהל בעולם, ומטוסי ה-F-35 של צה"ל עושים כבשלהם בשמיים.
ביבי. סנוואר. ולהפתעתי גם ח'אמנאי לא למדו שיש מגבלות לכוח. בעיקר לא הפנימו את תבונת רבי עקיבא - - "תפסת מרובה לא תפסת."