אז מה היה לנו? ב-7.10.2023 ישראל כשלה בהגנה על אזרחיה וכעבור מספר ימים יצאה למבצע למיטוט החמאס, מלחמת "חרבות ברזל". הצבא נכנס במלוא עוצמתו לרצועת עזה ומבלי להתייחס למחיר בחיי אדם משני הצדדים, עדיין מרבית החטופות והחטופים בידי שוביהם. ראש הממשלה חוזר ומתהדר בעוצמתו, מבטיח שהחמאס יתמוטט ובינתיים מצליח לשמור על כסאו בקואליציית "ימין על מלא". בתוך כך נמשכים המהלכים בצפון, כשמרבית הישובים סמוך לגבול מפונים. צה"ל נלחם בחיזבאללה והקריאות להפסקת אש ולהשלמת עסקת חטופים נותרות ברחובות, בהפגנות וזה הכל.
אז מה היה לנו? אם חשבנו שמדובר במלחמה כרונית, כעת מתברר שאירן מחליטה להתייצב בגלוי מול ישראל ולנקום את חיסולו של אחד מהמפקדים הבכירים של כוחות הצבא שלה. בהפעלת ההיגיון ובלי התחכמויות מיותרות נזכיר שאירן פעלה כל הזמן בהנחיות מרחוק ובאספקת תחמושת לפעילים מטעמה. אירן לא ירתה ולו כדור אחד באופן ישיר ובוטה כמו בלילה בין שבת לראשון ב 14.04.2024. היום בעת כתיבת הדברים בחזרה מהמקלט, אני מבין איך אפשר להסלים את המצב ולומר, כי לעולם נחיה על החרב, הוא אשר היה הוא אשר יהיה. אני מבין שכך חשים מרבית אזרחיות ואזרחי ישראל.
אך למרות זאת, אני מנסה לתרגם את הסיפור שאנו חווים כעת בדרך אחרת. אירן רואה בישראל אויב מר שיש לסלקו, ישראל רואה באירן אויב מר שמאיים לא רק עליה אלא על העולם כולו. מסיבה זו המתקפה האירנית חוסלה בסופו של דבר בכוחות משותפים של מדינות המערב ובראשם האמריקנים שמטוסיהם ירטו כט"במים וטילים. חשוב מאוד לציין שטייסים ירדנים חרפו את נפשם גם הם ביירוט מטוסים ומדינות ערביות נוספות העבירו מסרים ברורים לאירן. כמובן שהפעם מדינת ישראל הייתה ערוכה כנדרש והצבא הגן כראוי על האזרחים.
לעומת הכישלון הטוטאלי ב-7.10 ישראל הוכיחה שהיא יודעת במקרה הצורך להגן על אזרחיה. אך הממשלה בראשות בנימין נתניהו כשלה וכושלת בהבנת המציאות וגוררת את ישראל למאבקים מיותרים ומסוכנים. מלכתחילה יודעי דבר הזהירו את הממשלה והצבא שלא לפתוח חזיתות שלא לצורך. משמעות הדבר היא מבצע מהיר ושובר שוויון וכניסה למשא-ומתן מהיר ונחוש להחזרת החטופים. ממשלת ישראל המורחבת בראשות נתניהו הייתה עסוקה בהצהרות על מיטוט החמאס כתנאי להחזרת החטופים. בדרך זו המלחמה בעזה נמשכת כבר חצי שנה, אין הסכם, אין הפסקת אש, המלחמה בצפון נמשכת וכעת ישראל צריכה להתמודד גם אם אירן ונזכיר שוב שמרבית בני ובנות הערבות בשבי החמאס.
במצב הזה אין פלא אם החמאס יתמהמה בחתימה על עסקה, אלא אם כן מבוגר אחראי יכנס לתמונה ויטיל את כובד משקלו, למשל ארצות הברית. מבוגר שילחץ בעצמו ובאמצעות שליחים על החמאס, על ישראל ועל אירן לעצור לפני שיהיה מאוחר. כניסה למערכה אזורית יכולה להיות מציאות מדממת למזרח התיכון ואולי אף יותר מכך. מהסתכלות על מדינת ישראל אני יכול לומר שהעימות הבלתי פוסק בין מעצמות יכול לעלות לנו כעת ובכלל ביוקר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לפעול ללא תיאום, כי אם נעשה זאת נמצא את עצמנו מדממים לבד.
אנחנו חייבים לבחור במדיניות הנכונה ולחזק ולהרחיב את הברית גם עם מדינות האזור כמו ירדן, מצרים וסעודיה. חיזוק הברית ומציאת פתרון ביחד, כיצד משכנעים את הפלשתינים לבחור בדרך אחרת, דרך של חיים לצד מדינת ישראל הריבונית. ברגע שנלך למהלך כזה, החמאס יחלש, כי התפישה הפרגמטית תוביל וכך גם מדינות כמו אירן יבינו שהפעלת טרור על-ידי מדינה ריבונית זו חציית כל גבול. זה גם יהיה איתות לעוד מדינות שלא בוחלות בהפעלת טרור ובזריעת אימה.
דבריי יכולים להתפש כהזיה, אך אני מציע לקחת אוויר ולהשקיע מחשבה באפשרות שישראל תהיה מעצמה כלכלית ומוסרית שתוביל למזרח תיכון חדש ביחד עם כל שכנותיה בלי יוצא מהכלל.