משיחיים, הזויים, קיצוניים, חולמי חלומות, משוגעים, קיצוניים, שורפי אסמים. זהו אוסף הכינויים העדין בו השתמשו מתנגדי כינוס ההתיישבות מחדש בעזה שהתקיים בתחילת המלחמה.
האלפים שגדשו את בנייני האומה הפכו למשל ושנינה, ללעג ובוז, לחבורת חסרי בינה, פנאטים חסרי מוח וחסרי הבנה, הם הוקעו תחת כל עץ רענן, כמעט מעל כל מרקע, תוכניות הסאטירה מטעם נהנו להפוך חבורה זו לזומבים, לנושאי אות הקלון וחרפת האדם הנאור, הליברל, הריאליסט, ההומניסט.
זמר אהוב נישא על כתפי מאות לוחמים בשטחי הכינוס שר "חוזרים לגוש-קטיף" והפך לבובת הוודו התקשורתית. הס מלחשוב על חזרה לחלק מהבית שנחרב ותושביו גורשו ממנו, הס מלהרהר בזיכרון ובגעגוע למה שהיה בית שהפך למוצבי מלחמה ועתה עיי חרבות.
מה גרם לאנשים הרואים בעצמם מצביאים מהוללים, חכמים גדולים, נבונים נושאי פרסים, אסטרטגים בעלי חכמה רבה, להתנגד כל כך ו"להרוג" באיבו את החלום, את הציפייה, את הכמיהה של יהודים מגורשים מביתם לשוב לאדמתם גם באופן סמלי? מה גרם להם להזדעזע, להתנגד, לצאת חוצץ נגד ברבור על חלום השיבה, מחשבה על הבית שהיה ונהרס על-ידי האחים.
דווקא במרחק הזמן מתחילת המלחמה, נראה כי כל הגנרלים עטורי ההילה, התהילה, הדרכות והראייה האסטרטגית העמוקה, לא השכילו להבין מה שרועה צאן מגוש-קטיף, רב מלמד מנצרים, עקרת בית מגני טל, הבינו בתבונתם הפשוטה. שחרור האדמה מידי זרים שחיללוה ביד מרושעת, כיבוש הקרקע מידי מחבלים שרמסוה ברגל גסה, הם הניצחון הגדול על בני העוולה ואנשי התועבה. רק קביעת גבול על חשבון חלק מאדמת עזה יכול להניב את השבת החטופים וסיום המלחמה מהר יותר.
שוו בנפשכם שעם היציאה למלחמה היה ראש הממשלה כשלצידו הצמרת הביטחונית מצהירים כי כל חלק אדמה שייכבש יצטרף כחלק מארץ ישראל ובחלקם יוקמו יישובים חדשים, בסיסים, בתי מלון ומוסדות ציבור.
כשראיתי את תמונתם של איסמעיל הנייה ורעייתו מחויכים, מאושרים, מניפים אצבעות וי כניצחון, רגע אחרי שהתבשרו על חיסול שלושה מילדיהם ושלושה מנכדיהם, הבנתי. בעוד אנו מקדשים את האדם הרי שאנשי התועבה מקדשים את האדמה. מה יותר הגיוני היה לפגוע בנכס המשמעותי ביותר של מקדשי האדמה מלהשתלט ולקחת מהם את האדמה, הרי תמונות הזוועה של אימהות ואבות מאושרים, לפחות כלפי חוץ ומול המצלמה כחלק מהתעמולה, מהפיכת ילדיהם לשהידים מספרת כי האדם חשוב הרבה פחות מהאדמה, נכה באדמה ונציל את האדם.
כל חלקי עזה אותם כבש הצבא ואין בהם בני אדם יולאמו וישמשו כקלף מנצח בשיח השבת החטופים לבתיהם, מדינת ישראל תחדל מלהיות מובלת, תגובתית ותוביל את המהלך, בהצבת שעון, אשר יורה פעם אחת ביום על הזדמנות להשבת החטופים ובאם לא יושבו יסופח חלק נוסף, מדינת ישראל תמחיש את רצינות כוונותיה בהקמת מטות יישובים והתחלת תהליך התכנסות לקראת הקמת יישובים חדשים על חלקים בעזה.
מדינת ישראל יכולה גם היום לעצור את מרחץ הדמים המתחולל בעזה, לתבוע את השבת 133 החטופים, מעמדת כוח, עמדת האוחזים באדמה, עמדת המוכנים ליישב חלקים משמעותיים במה שהיה עזה. לצורך מהלך שכזה צריכה מדינת ישראל להקים במהירות ועדות הכנה, משפטיות-בינלאומיות, לגייס את תמיכת העולם, להכשיר את הקרקע ולהתחיל להעלות יישובים אחדים ולו רק כדמי רצינות.
33,000 מחבלים ועזתים נהרגו במלחמה, מאות מפקדים חוסלו, עשרות בכירים סוכלו ובהם בנים של... ו-133 החטופים עדיין במנהרות. איננו זקוקים להרג נוסף, איננו זקוקים לסיכולים איננו זקוקים לחיסולים, הם לא יובילו לשחרור החטופים ולסיום המלחמה בניצחון ובהכרעה.
אנו זקוקים לתבונה פשוטה, למשוואה משנה מציאות, אדמה תמורת אדם וחנן בן ארי אחד שישיר כשהוא נישא על כתפי החיילים, "חוזרים לגוש-קטיף".
לא הוזים, לא משיחיים, לא קיצוניים רק אנשים המבינים את המציאות האמיתית לאשורה ולא את המציאות המדומה.