לפני שנתיים היה לי הכבוד לפתוח את התערוכה בביתן הישראלי בביאנלה לאמנות בוונציה.
השבוע גיליתי להפתעתי כי האמנים הישראלים ביטלו את התערוכה בביאנלה. כאילו מדובר בתערוכה פרטית ולא בביתן לאומי. זאת לאחר לחץ של אמנים על ממשלת איטליה לסגור את הביתן הישראלי, ותשובה שלילית איתנה ונחרצת של ידידי שר התרבות האיטלקי ג'נארו סנג'וליאנו, Gennaro Sangiuliano מגדולי תומכי ישראל בממשלה שם.
הסיבה לביטול התערוכה, כפי שכתובה בשלט, מקוממת: הרצון לשחרר את בני הערובה הוא צו קטגורי מוסרי, אבל הוא בא בשלט רק לאחר הקריאה להפסקת אש, כאילו מדובר בסבב לחימה חסר פשר ולא במלחמה על קיומה של המדינה ששלחה את האמנים להציג בשמה ואפשרה להם חשיפה בינלאומית באחת הבמות החשובות בעולם. ביתן סגור משדר לעולם כאילו אנחנו אשמים. חבל! דווקא בשעת המבחן הזו היה צריך לפתוח בגאון את התערוכה הישראלית.
הנה חלק ממה שכתבה לי אמנית איטלקייה Elena Marini על השלט ועל ביטול התערוכה:
"האמנים האלה חששו לשים את שמם ופניהם על התערוכה, בגלל הלחץ. אם זה היה תלוי בי, הביתן היה נשאר פתוח. הם שיחקו לידיהם של מי שרצו לסגור את הביתן, וצנזרו את עצמם. אין להם עמוד שדרה, רק תירוצים. אסור לישראל להתנצל בפני אף אחד ואסור להתבייש בכלום.
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני. מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה הזאת הוא מעשה לא מוצלח שמביס את עצמו.
זה אמור לגרום לנו להרהר בבעיה התרבותית שקיימת בחברה הישראלית, לאמנים ואנשי רוח מסוימים אין מה לומר ברגע האמת, ובמידת הצורך הם אף מזיקים". עד כאן דבריה.
הבנתי שהביטול לא היה על דעת משרד התרבות והספורט וכמובן שלא על דעת השר
מיקי זוהר. חבל, חבל!