אי שם לפני 2020, ביום שישי אחר-הצהריים, ראה מפקד אוגדת עזה יהודה פוקס מכונית אזרחית קרעת ממערב לנחל עוז כשהיא קרבה לגדר העזתית. הוא נכנס עם אחרים לרכב צבאי ועצר ליד הנהג. לאן פניך? למה? זה היה מפגשי עם פוקס. מפקד האוגדה הערני, הדרוך.
שלשום קראתי כי בעודו מכהן עתה כאלוף פיקוד המרכז החליט להתפטר מצה"ל בגיל 55 דווקא בתקופה בה נפתחים גם לפניו תפקידים משמעותיים. מדוע? בטר קצין עם ביוגרפיה נכבדה. לא מעורב בכשל של ה-7 באוקטובר. מצליח לשמור את יהודה ושומרון כזירה משנית במלחמה המתנהלת כבר מזה 200 ימים.
הכל מדבר בזכותו לבד מעניין אחד. המתנחלים הקיצוניים ירדו לחייו. אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר מכבידים עליו להילחם בפשיעה הלאומנית של אנשיהם. הם שורפים את חווארה. עוקרים מטעי זיתים. מביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו.
בגללם אפילו מעשי עוול נגד ישראל - כמו סירובו של מזכ"ל האו"ם האנטישמי אנטוניו גוטרש לכלול את רוצחי ואנסי החמאס ברשימת הארגונים הפסולים - מתבצעים באווירה אנטישמית גלויה.
אז פוקס המעולה הולך. אז ג'ו ביידן מכריז על סנקציות נגד יחידה צה"לית - "נצח יהודה". ריבונו של עולם מי היה מעלה צעד כזה על דעתו? כל המקרים האלה, שאין ביניהם קשר, נשאבים לצומת אחד. בנימין נתניהו הוא הראש. ביבי הוא האשם.
ואם תקראו את הסופר אייל מגד, שבעבר הלא-רחוק מצא לנתניהו כף זכות ועתה רואה בו את מימוש חורבן החזון הציוני, את מחבר "הבעל" במאמר בהארץ, תבינו שישראל מפסידה בפוקס, כלשון העגה, לא שמנו לב. אני מציע ליואב גלנט ולהרצי הלוי להפציר בפוקס להישאר על מכונו. כל התפטרות כזאת היא ניצחון לראש האשם ולבן-גבירים.