יום רכיבה רביעי. 99.6 ק"מ 1932 מטר טיפוס. הנורמליות, היופי, המחירים הזולים והחביבות של האנשים, מחזקת את תחושת הדכדוך מהמצב בישראל. לצערי אני לא מצליח להתנתק, ובזמן שאני משלם 10 אירו על שלוש כוסות קפה ושתי מנות גלידה (והכל באיכות טובה), קשה לא לחשוב על ביבי ושרה ש"מארחים" חיילים בודדים בערב הסדר, על חשבוני ועל חשבונכם במלון יוקרתי ויקר. כי לא מספיק כל המעונות שמדינת ישראל מתחזקת בעשרות מיליוני שקלים, הקיסרית ובעלה גם רוצים מלון יוקרה, ושומרי הסף המוחלשים כבר לא עושים את תפקידם. יש הטוענים שזה כסף קטן בסה"כ. וזה נכון ולא נכון. כסף קטן בהשוואה לעלות האדירה של המלחמה, ואפילו כסף קטן בהשוואה להזרמה התקציבית המושחתת לעידוד הבערות במגזר החרדי ולעידוד הסכסוך בשטחים, ובכל זאת, הזלזול בכספי ציבור לא רק מקומם אלא שיש לו השלכות כלכליות חמורות. כי הזלזול הזה מוביל לגרעון, להעלאת מיסים בעתיד, ולפגיעה בכלכלה. אני באמת חושש לעתידה של מדינת ישראל. ברגע שמספיק אזרחי ישראל שיכולים יעזבו זה סוף הסיפור. ובינתיים מחנה הימין מלא מלא - מטורפי הדת, מטומטמים על מלא וסתם חלאות - עסוקים כרגיל בביקורת על המחנה הליברלי, ולא רואים איך הם משמידים את מדינת ישראל.