מצאתי עצמי בתוך המהומה בדרך בגין, מול הקריה בתל אביב. קריאות מחרישות אוזניים בקעו מגרונות ניחרים, מרמקולים ומתופים. מפעם לפעם התירו השוטרים למפגינים לחסום את הכביש. לפתע חשתי בטפיחה על כתפי. הסבתי מבטי ימינה וראיתי בהפתעה חבר מילדות, ששנים לא נפגשנו. הוא זיהה אותי ומיד הביע תמיהתו: "יוסי, מה אתה עושה כאן? אני מצלם אותך ואלשין עליך לחבריך"... הדברים נאמרו בהומור, אבל הייתה בהם אמת. הוא בא כאיש שמאל, אני באתי מתוך סקרנות עיתונאית לחוות הפגנה למען שיחרור החטופים, ומצאתי עצמי בתוך קהל הומוגני למדי, שמפגין בעצם נגד הממשלה. פה ושם ראיתי כמה דמויות מוכרות מהמחנה שלו. עברו שבועיים. כדרכי אני פוקד מפעם לפעם את כיכר החטופים. מהלכים שם אנשים הנה והנה, בוהים, תוהים, פניהם קודרות. זמר מצויין בשם נועם משמיע מעל בימה מאולתרת שירים נוגים. קהל מתקבץ, מצטרף לשירה, אפילו נהנה מן המופע החינמי. אך מה לעשות, והקשר בינו לבין הנושא ש"לשמו התכנסנו" - קלוש למדי. רק התפאורה סביב מזכירה, כי כבר 201 ימים (באותו ערב) 133 ישראלים חטופים בידי החמאס, ומי יודע מה גורלם. לפתע נשמעת תהלוכה רעשנית, מתקדמת מהצד השני, בדרך שאול המלך. קבוצה של כמה מאות צועדים מתקבצים בין הככר מצד אחד והכניסה למחנה הצבאי מצד שני. אני מתקרב, מתערבב בתוכם. הקולות מחרישים אוזניים: "עכשיו!", "עכשיו!"... אני מזהה את הקהל. מזכיר לי אותו ציבור שראיתי ביום חמישי ההוא, בדרך בגין. הרמקול מלהיט את הרוחות. השלטים מונפים אל על. שוב, אתה מבקש בעצם נוכחותך להזדהות, כמו גם להבין מקרוב את הכאב, במיוחד של בני המשפחות, ואז בוקעות סיסמאות אחרות מן הגרונות: "הדם על הידיים של ממשלת הדמים!", "אתה הראש, אתה אשם!". שוב ושוב, חוזרות הקריאות הללו בלהט גובר - בטרם ההפגנה מתפזרת. שמתי לב, כי הקהל, כמאה-מאתיים איש ואשה, זהו אותו קהל מההפגנה הקודמת בה נכחתי. אפילו זיהיתי בשתיהן דמות ציבורית מוכרת למדי, אשת פוליטיקאי נודע. או-אז הבנתי סוף-סוף, או כפי שהיו אומרים בזמנו: "נפל לי האסימון". ההפגנות הללו, וגם אלה ההמוניות יותר והמסוקרות יותר, אינן כל כך תמימות. הן למען שתי מטרות: השבת החטופים - מטרה נעלה מאין כמותה, וגם מה שלא פחות חשוב בעיני הקהל המתלהם הזה - למען הפלת הממשלה והטלת האשמה עליה ועליה בלבד. עד ליום חמישי שעבר סברתי, כי ההפגנות ראויות, ממריצות במשהו את הממשלה במאמציה להביא לשיחרור חטופינו. אלה לא הפגנות בלפור או קפלן - חשבתי ונתבדיתי. גם כשבקפלן מתחדשות ההפגנות הסוערות להפלת הממשלה, כחזרה לימי טרום השבעה באוקטובר, מתברר כי ההפגנות למען החטופים מתמזגות איתן, מזדהות עם אותה מטרה. ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפיח, ומתמוגג. הרוצח הזה נהנה למראה הפגנות הזעם והכאב בישראל, השסע שחוזר על עצמו, ומן הגל האנטישמי הגואה ברחבי תבל, במיוחד בקמפוסים האמריקניים. "מה אתה עושה כאן?" - מהדהדת בראשי אמירתו המפתיעה של חברי משכבר הימים, כשהוא מרמז בבירור: מה לך, איש ימין ולהפגנה הזאת? האינך מבין שהחטופים זה רק תירוץ לחסום את הרחוב? והרי זו בראש וראשונה זוהי הפגנה פוליטית, אנטי ממשלתית, אנטי-ביבי. "אצלם אותך!"... למה יש לי תחושה, שהקבוצה הזאת, שחוזרת ומתקבצת מדי יום חמישי בלב תל אביב, תשוב ותפגין, גם לאחר שוב החטופים הביתה, בעזה"ש, ותצעק אותן סיסמאות?...