משפחות השבויים לאורך השנים, ומשפחות החטופים דהיום משתוקקות לשחרור יקיריהן, אך SECOND BEST הוא אות חיים מהם, תמונה ואם אפשר אף סרטון. אות חיים משרתת שתי מטרות עיקריות, האחת היא עדות שהם חיים ומתפקדים, והשנייה היא עדות לכך שהם כנראה ישובו, כי גם ארגון טרור רצחני ובן מוות לא מעוניין להחזיר בארון אדם אשר צולם חי במתקניו. ואיך הכותרות אצלנו? איך מציגים זאת שידורי התרעלה ועיתוני הטרהללה? טרור פסיכולוגי...
מה אמורות לומר על כך המשפחות? האם החברה בישראל אמורה לתאר כ
טרור פסיכולוגי את אחד מהימים המאושרים בחייהם? היום בו נודע להם שיקירם בין החיים והיום בו עלו משמעותית הסיכויים לשובו בין החיים?
עד היכן מגיע אינטרס ה-SHOW של הצבא או של גורם מדיני כלשהו, או של עיתונאי החצר שלהם המאפשר להפוך אירוע פרטי כה מכונן וכה חשוב לאירוע טרור? ואולי המדינה תימנע להבא מהעברת הסרטונים האלה למשפחות במסגרת פעולות נגד הטרור אחרי שהשב"כ והצבא נכשלו ב-7 באוקטובר כישלון חרוץ בהדיפת הטרור בדרכים קונבנציונאליות? ירדנו לגמרי מהפסים.
נכון, הסרטונים מנוצלים על-ידי האויב לתעמולה, נו אז מה? האם אנו לא עושים אותו דבר? כל מדינה, דמוקרטית וכזו שאינה דמוקרטית מנצלת צילומי שבויים והסרטתם לתעמולה. זה אינו טרור, יש לנו די והותר טרור, די והותר טרוריסטים ואין לנו שום צורך לתאר אירועים הומניים כאירועי טרור, אפילו אם נובעים שלא מאהבת מרדכי.
שידורי התרעלה, עיתוני הטרהללה, הכניסו קצת שכל לראשכם הנבוב, התחברו למציאות. סרטנים של חטופים אינם אירוע טרור, לא פסיכולוגי, לא פסיכואנליטי ולא פסיכודאלי. סרטוני חטופים הם אירוע אנושי בתוך ים של חוסר אנושיות, ואתם הופכים בהבל פיכם את שביב האנושיות לטרור. ומייד אתם בטח גם תגידו שחובה לכרות מחר חוזה שלום יציב ובר קיימא עם הרוצחים, האנסים ומחוללי הטרור האלה, במסגרת התוכניות הנבובות שלכם ל"יום שאחרי".
אתם אינכם מבינים היכן אתם חיים, אתם אינכם תופסים בכלל את "אתמול" ואת "היום", איך תבינו בכלל את ה"יום שאחרי"?