צריך לפנות הרבה ערימות של אשפה מילולית ורעיונית כדי להגיע לעיקר. לפנות את אשפת "גלנט הוא סוכן אמריקני", או כל גרסה אחת, קונספירטיבית יותר או פחות, של הטענה הזאת. לא מיותר לומר שאין לה על מה להסתמך. גם אם יוכח שגלנט מסכים עם העמדה האמריקנית - ואם מאזינים למה שהוא אומר והאמריקנים אומרים, ההסכמה אינה מלאה - זה לא הופך אותו לסוכן, או נציג, או ידו הארוכה של, או כל כינוי אחר שהודבק לשר הביטחון. בראשית המלחמה, גלנט חשב שיש לתקוף את חיזבאללה, נתניהו הסכים עם האמריקנים, וחשב הפוך. זה לא הפך את נתניהו לידו הארוכה של ממשל ביידן, ומה שגלנט אומר היום לא הופך אותו לידו הארוכה של ממשל ביידן. באופן טבעי, לממשל יש עמדות, גם למנהיגים בישראל יש עמדות. לפעמים הן חופפות. במקרה של לבנון, חפיפה עם נתניהו. במקרה של ממשל צבאי בעזה, חפיפה עם גלנט. וגם אם הן חופפות משום שגלנט הושפע מטענות האמריקנים, או לוקח בחשבון את עמדת האמריקנים, זה לא דבר משונה או חריג. עמדתה של וושינגטון היא דבר שתמיד צריך להילקח בחשבון. בעיקר על-ידי האיש שתפקידו לדאוג לכך שלצה"ל יהיו מספיק פגזים. לפנות את אשפת "נתניהו מתעניין רק בשמירה על הקואליציה שלו". למה אשפה? כי זו טענה שבין אם היא נכונה (גם אני חושד כך מעת לעת), ובין אם אינה נכונה (גם אני מאמין שלא מעת לעת), היא אינה ממן העניין. לגלנט יש טענה: צריך לדבר על היום שאחרי, וצריך להודיע כבר כעת שלא יהיה ממשל צבאי. לנתניהו יש טענת נגד: לא צריך לדבר על היום שאחרי, וכל הצעה שמשמעותה האפשרית היא שליטה של הרשות הפלשתינית בעזה צריכה להידחות. אלה טענות ענייניות, ובהן יש לדון לעצמן, בלי קשר לשאלת המניעים של מי שמביעים אותן. לפעמים, גם מניע לא כשר מייצר טענה נכונה. לפנות את אשפת "אתם תקועים בקונצפציה". זו אמירה שכבר מזמן התברר שאין לה שום משמעות, משום שכל אחד אומר אותה ומתכוון למשהו אחר - בדרך כלל, לקונצפציה של מישהו אחר. כשבצלאל סמוטריץ׳ אומר לא להיות תקועים בקונצפציה, זה לא שהוא החליף קונצפציה (כי לא צריך להיות תקועים), אלא שהוא מצפה ממישהו אחר להחליף קונצפציה (כי האחרים לא צריכים להיות תקועים, אלא לקבל את עמדתו). וחוץ מזה, כל עניין הקונצפציה קצת איבד כיוון. קונצפציה היא דבר הכרחי. אי-אפשר לפעול בעולם בלי קונצפציה. מעת לעת, כדאי לבחון אותה מחדש, ולשאול אם היא עוד בתוקף. אבל לא צריך להחליף קונצפציה לשם החלפת קונצפציה. צריך להחליף אותה רק אם יש טובה ממנה. את הקונצפציה "נשלם לחמאס כדי לשמור על שקט" חמאס ניפץ עבורנו. על זה אף אחד כבר לא ממליץ. באשר לקונצפציות אחרות - נותרו חילוקי דעות. והשאלה מה היה קודם לא רלוונטית. מה שחשוב הוא לשאול מה נכון לעשות עכשיו. לא לשמר לשם שימור, ולא להחליף לשם החלפה. ובתרגום לוויכוח שאנו עוסקים בו: האם גלנט צודק, וצריך לחשוב על פתרון שאולי יערב את הרשות הפלשתינית - או שמא נתניהו צודק ולא צריך לחשוב על פתרון שאולי יערב את הרשות הפלשתינית. לא "מה פעם חשבנו ולכן עכשיו נגיד ההפך", אלא "מה ישרת את מטרותיה של ישראל טוב יותר.