השערורייה שחולל התובע ב"בית הדין" האנטישמי בהאג אינה יכולה להישאר ללא תגובה. בשמחת תורה היה זה החמאס שניצל את הקרע הפנימי בישראל בעד ונגד הרפורמה המשפטית, והיכה אותנו שוק על ירך. ישראל הגיבה בעוצמה, אם כי לא מספקת. עובדה! החמאס עדיין ניצב על רגליו, וחטופים רבים עדיין בידיו. בהאג היה זה מנגנון "בית הדין" האנטישמי בכלל והתובע בפרט שניצלו את המשבר הפוליטי בישראל על-רקע אופן ניהול המלחמה, ומנסים לתקוע טריז בתוכה. כאשר אלה הם פני הדברים, חובתה של ההנהגה הישראלית - קואליציה ואופוזיציה - להתלכד ולהציב בפני העולם חזית יהודית אחידה ומוצקה. כל המפלגות הציוניות, מיאיר לפיד ועד איתמר בן-גביר, צריכות לחזק חומה בצורה כזו, על-ידי חבירה לממשלת חירום לאומית, הפעם "על באמת", וכאן נדרשות מעורבותו ואחריותו של ראש הממשלה. אם יאיר לפיד יגנה את התובע אבל ימשיך לבקר את ניהול המשבר על-ידי הממשלה - איבדנו גם מערכה זו. אם איתמר בן-גביר (וגם בצלאל סמוטריץ') לא יסתום את פיו אלא ימשיך לגרום נזקים אדירים בעזרת לשונו חסרת האחריות - איבדנו גם מערכה זו. רק אם נשדר אחדות של ממש מול התביעה השערורייתית יש סיכוי שארצות הברית תסייע ותפסיק לממן את "בית הדין" האנטישמי. התובע ב"בית הדין" האנטישמי העמיד את מנהיגי ישראל, ראש הממשלה ושר הביטחון, שנבחרו בבחירות דמוקרטיות ומובילים את המערכה מול הצורר העזתי, כשווים בין שווים מול ראשי הרוצחים של חמאס. העמדה זאת נובעת משגיאה חמורה של ישראל בעבר הרחוק. ב-13 בספטמבר השחור 1993 העמידה ישראל את ראש ממשלתה דאז יצחק רבין כשווה עם שווה עם רב-המרצחים יאסר ערפאת בטקס משפיל על מדשאות הבית הלבן, ומאז הן אנו והן העולם "הנאור" שבחר בטרור (ואף עומד דום לזכר התליין מטהרן) משלימים עם המשוואה: מנהיגי ישראל על אותו מישור כמו מנהיגי הטרור. את המשוואה הזו חובה לנתק ולמחוק. התסבוכות המשפטיות שישראל נקלעת אליהן שוב ושוב הן תולדה של המערכה המשפטית שמנהלת נגדנו רשות הטרור הפלשתינית, זו שארצות הברית וסעודיה חותרות לתת לה מדינה בלב ארץ ישראל המערבית. על ישראל להפעיל לאלתר עיצומים בתחומים שונים נגד רשות הטרור ברמאללה, ובשום אופן לא לשלבה בהסדר כלשהו של "היום שאחרי". אסור לראש הממשלה לחזור בהקשר זה על נאום בר-אילן הידוע. אם מדינת טרור בלב ארצנו היא מחיר "הנורמליזציה" - אפילו לא שלום - עם סעודיה, עדיף לוותר על סוכריית רעל זו.