המצב הזה מוליד הצעות ייאוש משונות. כמו זו של הפרופסור ידידיה שטרן, שהמליץ להקים ממשלת אחדות רחבה ולהכריז על בחירות בעוד שנה. אלה הצעות שהסיכוי שיתקבלו קטן, ושגם אם יתקבלו המשמעות שלהן סתומה. בחירות רק במאי בעוד שנה? ומה בדיוק תעשה הממשלה הרחבה עד אז? מה תהיה המדיניות שלה, חוץ מהאמירה הכללית "לנצח"? נתניהו לא יסכים לעמוד בראשות ממשלה שהמדיניות שלה תוכתב על-ידי גנץ, גלנט ולפיד. והם לא יסכימו להיות חותמת גומי בממשלה שהמדיניות שלה תוכתב על-ידי נתניהו, סמוטריץ׳ ובן-גביר. והרי הוא רוצה שלטון צבאי בעזה, והם רוצים מהלך מדיני עם הסעודים. והרי הוא רוצה לשים פלסטר על מחלוקת הגיוס עם החרדים, והם רוצים להודיע שתם עידן הפטור לחרדים. לכן, תקופת הסכנה שתחל השבוע היא כנראה בלתי נמנעת. תהיה כאן ממשלה עם רוב בכנסת ובלי אמון ציבורי שתוביל את ישראל במלחמה. תהיה כאן ממשלה עם לגיטימציה חוקית אבל בלי לגיטימציה אזרחית שתוביל את ישראל במלחמה. וזה לא כל כך משנה אם אתם חושבים שהמצב הזה הוא באשמת נתניהו, או גלנט, או גנץ, או שקמה ברסלר, או משיח בן דוד. זה המצב, וכולנו נשלם עליו מחיר, כי פגיעה בביטחון המדינה, במעמדה הבינלאומי, ביכולתה להתגונן, במשאביה, במצבה הכלכלי - כל אלה יבואו על חשבון כולנו. זה המצב, מה שאומר שכל מהלך של הממשלה יבחן בעין חשדנית. מה שאומר שכל מהלך של הממשלה ייתקל במכשולים מעשיים של ביצוע. מה שאומר שלממשלה לא יהיה גב בינלאומי רחב. מה שאומר שהטונים יעלו: הממשלה ותומכיה יאשימו את היריבים הפוליטיים בהכשלת המאמץ המלחמתי. יריבי הממשלה יאמרו שעם ממשלה כזאת אי-אפשר לנצח. האם יש אפשרות להימנע מהמצב המסוכן וההרסני הזה? התשובה שאציע כאן תקשה על מי שמרגישים שהצדק איתם. אבל זו להערכתי האפשרות הסבירה היחידה: נתניהו, או כמה מחברי הקואליציה שלו, צריכים להודיע שהם מבינים שלנוכח הסכנה המצב מחייב בחירות, ולקבוע להן תאריך קרוב. הכי קרוב שאפשר. אחר כך הממשלה תנהל את המלחמה כהבנתה, אחר כך ייבחר מי שייבחר, ויקים קואליציה, שצריך לקוות שתהיה רחבה, שתמשיך לנהל את המלחמה, שלא נראית קרובה לסיום. הסבירות שהאפשרות הזאת תתממש נראית נמוכה כרגע, בגלל שבקואליציה טרם נמצאו מי שיתמכו בה. אבל יכול להיות שבהמשך מושב הקיץ, אם וכאשר יתברר שהממשלה מתקשה לנהל את המדינה, והסחרור לעבר מפלה נמשך, כמה נבחרים יתעשתו ויחליטו לעשות מעשה. בכל מקרה - ומתי שזה לא יקרה - זה לא יהיה מוצא טוב ממצב רע. זה יהיה, במקרה הכי טוב, מוצא קצת פחות-רע מהאפשרות האחרת - כלומר, מהאפשרות שהממשלה תתעקש להמשיך לנהל את המלחמה, כשהאשראי הציבורי שלה אוזל, והציבור שהיא מופקדת על שלומו תוסס. בקואליציה יטענו, במידה מסוימת של צדק, שההצעה הזאת היא מתנה לקבוצה גדולה של ישראלים שסירבה למעשה לקבל מרות של ממשלה שאינם מסכימים איתה אידיאולוגית. באופוזיציה יטענו, במידה מסוימת של צדק, שיסודה של הטרגדיה הוא בהתנהלות המופקרת של ממשלה שבחרה במדיניות של עימות חריף ומיותר עם מחצית מהציבור. כך או כך, בטווח המיידי החשיפה לתקופה של סכנה כבר מובטחת. השאלה היחידה שנותרה היא האם ישראל תעבור עוד מסלול ארוך, חצי שנה, שנה, שנה וחצי, עד שתנסה נתיב חלופי - או שתגיע מהר יותר למסקנה שמוטב לקצר את משך התקופה הזאת. יש שיאמרו שזה מייאש. יש שיאמרו שזה מקומם. אבל זה הדבר היחיד שאפשר לעשות. למנוע את התקופה המסוכנת כבר אי-אפשר - אפשר רק לנסות לקצר אותה.