"במדינת הגמדים" הוא שיר ילדים ידוע שנכתב על-ידי אלה אמיתן בספטמבר 1940. להלן שני הבתים הראשונים שלו: בִּמְדִינַת הַגַּמָּדִים רַעַשׁ, מְהוּמָה: הַצָּבָא לָבוּשׁ מַדִּים יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה. וּבְרֹאשׁ הַגְּדוּד צוֹעֵד אֶצְבְּעוֹנִי הַמְּפַקֵּד: הוּא חָבוּשׁ קוֹבַע פְּלָדָה וּבְיָדוֹ סִכָּה חַדָּה. מדינת ישראל הוכתה מכה איומה בשמחת תורה תשפ"ד (7 באוקטובר השחור 2023). לזמן קצר נראה היה שישראל לא רק מתעשתת צבאית אלא אף מתעלה מול צו השעה ומקימה ממשלת חירום ("קבינט" בלעז המיותר, שאף הוא מכה בנו). שני רמטכ"לים לשעבר הצטרפו לממשלת החירום עם כוונה לתרום מניסיונם הצבאי. אבל, מהר מאוד חזרה ישראל לסורה, ושבה להיות מדינת הגמדים. במה דברים אמורים:

• אווירת השסע שקדמה למלחמה התעצמה שוב;

• הרפורמה המשפטית (המוצדקת ברובה, אבל כזו שקידומה נעשה ללא הרגישות המתחייבת, ועל כן נכשלה) ממשיכה להיות מוצגת כ"מהפכה" בשפת השקר של מתנגדיה הקולניים ושל התקשורת;

• ההשתלחות התכופה והמתוקשרת של ראשי ממשלה כושלים ומתוסכלים מן העבר הרחוק ושל רמטכ"לים ואלופים שלוחי רסן, אף הם מן העבר הרחוק ומן השמאל המשיחי. מי שחותר בפועל ("היום שאחרי") להקמתה של מדינה פלשתינית בארץ ישראל המערבית מוכיח שהוא לא למד דבר ממציאות חיינו, מאוסלו ועד היום.

• ההתעלמות מתרומתם האדירה ועתירת החללים של המתיישבים ביהודה ובשומרון, שנחלצו להציל את הנפגעים הרבים של המלחמה הנוכחית. לזה יש להוסיף את "כרטיס הביקור" של הטרנספריסט המתחזה לדמוקרט, שכל רצונו הוא לגרש חיילים מצטיינים מבתיהם בארצם, ואשר נבחר השבוע לעמוד בראש השמאל הקיצוני.

ראש הממשלה המכהן לא התעלה על עצמו ולא השכיל להיפתח ולקיים שיתוף פעולה אמיתי - צו השעה! - עם שר הביטחון שלו ועם אותם שני רמטכ"לים לשעבר. הוא והם לא התנזרו מחישובים פוליטיים לגבי היום שאחרי הבחירות הבאות. הוא לא הפנים שככל הנראה מדובר בכהונתו האחרונה כראש ממשלה, והם הסתנוורו מסקרים מחמיאים והתנהגו כאופוזיציה בתוך הממשלה. לאווירה של מדינת גמדים, גמדים שאינם מטמיעים את חומרת המצב, תורמים רבות גם שני זנבות האודים העשנים, שני ראשי מפלגות קואליציוניות שתקעו ושתוקעים שוב ושוב מקלות בגלגלי הממשלה, שסיבכו ושמסבכים שוב ושוב את המצב המסובך ממילא, והממשיכים עם גחמותיהם המסוכנות. וכמובן, הציבור החרדי ומנהיגיו הגמדים, הממשיכים בשלהם, כאילו אין מלחמה, אין חללים ואין צורך במילוי שורות הלוחמים. וראש הממשלה המכהן מחזר דווקא אחרי הציבורים המשתמטים (לא אחרי כולם) ומשמיט באופן זה את הבסיס המוסרי והערכי לקריאת משתמטים - חרדים ואחרים - אל לשכות הגיוס, או לפחות שלילת ההטבות הכספיות המוזרמות אליהם, במקום אל נפגעי המלחמה ואל רבבות הפליטים בארצם כתוצאה ממנה. לא זו אף זו, הוא נמנע מקריאת בנו בכורו אל הדגל. אחרי שמונה חודשי מלחמה נראית מדינת הגמדים כמי שאיבדה את הבושה, כמי שרגשותיהם וצרכיהם של הנפגעים מן המלחמה נדחקים לקרן זווית, וכמי שהאטימות לסבל שלהם היא המאפיינת את בעלי התפקידים הרבים והמיותרים. אחרי שמונה חודשי מלחמה נראית מדינת הגמדים כמי שבחרה לחזור להתנהגות הנפסדת שנהגה בה לפני המלחמה, התנהגות פסולה ומשותפת לתומכי הממשלה ומתנגדיה, התנהגות שאותה השכיל ומשכיל האויב לנצל, התנהגות הממחישה את הלעג של נסראללה למדינת קורי העכביש. ולאווירה זאת נגרר גם חלק ממשפחות החטופים, חלק המאבד את האהדה לפעולתו עקב הצטרפותו בפועל לפעילות הפוליטית של מתנגדי הממשלה ושונאיה. השרלטנים שחטפו והשתלטו על חלק ממשפחות החטופים גורמים להן - ולחטופים עצמם - נזק רב, מעלים את מחירם ומרחיקים את שחרורם. אחרי שמונה חודשי מלחמה יש להפנים שאם יש ניצחון מוחלט במלחמה זו, הוא לא של ישראל. אחרי שמונה חודשי מלחמה אין לאיים בפרישה מהממשלה ובפירוקה. אחרי שמונה חודשי מלחמה דרושה ממשלת חירום ושיקום אמיתית, בהשתתפות כל המפלגות הציוניות. אחרי שמונה חודשי מלחמה יש להפנים שהאויב אינו נמצא בצד היהודי של המתרס, אלא במנהרות החמאס.