אני מברך את חיילי צבא הגנה לישראל על החילוץ המופתי של ארבעתם. לצערי, הדרך המופתית הזו לא תוכל להקיף את כל 120החטוםפים השוהים כבר למעלה מ-8 חודשים בגיא ההריגה באפלה של רצועת עזה.
אסור שישראל תיכנס לאופוריה של משיחיות קיצונית, שרק בעזרת פעולות צבאיות נשחרר את כל החטופים. חבל שההנהגה שלנו אינה עולה כבר היום על הדרך הכי בטוחה והכי נכונה להחזרת כל החטופים. שחרור מספר רב של חטופים יוכל להתבצע רק אחרי ויתורים כבדים מאוד מצד ישראל בעסקה כללית, לה תהיינה שותפות ארה"ב ומדינות ערב מתונות.
אסור שיחלוף עוד יום, כש-120 מבני עמנו נמצאים עטופים בידיים הגרומות של המוות החמאסי במרחבי הגיהנום העזתי. אינני מתעלם מכך, שאחרי ימים רבים של בשורות כואבות ומסמרי שיער, המבצע הצה"לי מראה לחמאס ולחיזבאללה הרצחניים מה ישראל יכולה לעשות, אך אני חושש לגורלם של יתר 120 החטופים, במיוחד אלו שנמצאים במנהרות.
בלב כבד אני כותב, שהציפייה כי ישוחררו כל החטופים בשיטה דומה אינה מציאותית והיא רק משלה את העם. יתרה מזאת אחרי כשמונה חודשים אזל הזמן לאלו הנמקים בחשכת עזה, אזל הזמן עד שיווצרו תנאים מבצעיים להחזרת עוד קומץ חטופים.
אני מאמץ ללבי את קולה של האם עינב צנגאוקר, שבנה מתן נמצא בשבי החמאס, שזעקה אמש בהפגנה של משפחות החטופים: "כי עם ישראל מוכן לשלם את המחיר הכבד של העסקה. העם מאוחד היום עם המשפחות שחזרו אליהן יקיריהן. לכולנו מגיע לחבק את יקירנו, ואני מחכה למתן שלי".
אני מציע לבנימין נתניהו להאזין גם לדברי יהודה כהן, אביו של נמרוד כהן החטוף, שקרא, או יותר נכון זעק - "עסקה עכשיו, לא לחילוצים הירואיים עם סיכון חיי אדם."