סקרים ובייחוד סקרים תכופים הם לא ספק אינדיקטור פוליטי. בשל הנסיבות המיוחדות הם לא עוסקים אצלנו, או לא במידה ראויה, בנושאים חברתיים, משקיים,תרבותיים ואחרים- תחומים שיש להם השפעה מרכזית על איכות חיינו. אולם אף שהכותרות של הסקרים הן לגבי התנודתיות הפוליטית, עקב אירוע כזה או אחר, וגם לגבי העדפות במועמד לראשות הפירדמידה הפוליטית,לאמור, ראש הממשלה,יש בהם הרבה מעבר לזה אם עוקבים אחר מגמות אחרות בטווחים ארוכים יותר זולת המגמה המיידית. הבולט במגמות האלה הוא היות העם בישראל בעל אופי שמרני לאומי מובהק. זאת מלמד אותנו כל סקר, יהא מקורו אשר יהיה והרצף שלהם.קחו לדוגמה את מפלגת השלטון בשנים האחרונות- הליכוד. היחודיות שלו לעומת מפלגות כמו "ישראל ביתנו" הוא שזאת רוצה למנוע את השתלטות הדת על החברה כולה בשעה שהליכוד נאנס להסכים לכך עקב מצב קואליציוני. אבל בכל הקשור לזהות המובהקת אין הבדל גדול בין שתי המפלגות. שתיהן לדוגמה נגד הקמת מדינה פלשתינית.שלא לדבר על "תקווה חדשה" שהיא עצם מעצמו של הליכוד. האיפיון המבוהק של הליכוד הוא לא פוליטי או חברתי. הוא - עד כמה שזה נשמע אנכרוניסטי - "אנטי מפא"י", כאשר זיכרונות של קיפוח של סביו מאחדים את החברים בו . בייחוד כשהליכוד הצנטרליסטי השולט בראשות נתניהו מזמן אימץ את אותן תופעות של מפא"י ההיסטורית על כל הטריקים והשטיקים של שלטון מסואב . מלבד העובדה שזאת המקורית הקימה את המדינה ובנתה אותה וזאת החקיינית, בעיקר הנהגתה, מנסה להרוס אותה.חברי הליכוד אומנם רחוקים מן המגמה של הריסת המדינה, אך הם שותפים, בעיקר במחדל,וזאת מלמדים הסקרים. האדם תוהה כיצד, לנוכח כל מה שקרה ב-7 באוקטובר והסיבות לכך וכל מה שקרה לאחר מכן, הליכוד עדיין זוכה בעשרים מנדטים לפחות.אין לצפות שמפלגה כזאת מאורגנת תיעלם מיידית מן האופק, בעיקר מטעמים פוקנציונליים של בעלי השררה בתחומים השונים לרבות איגודים מקצועיים שבהם הם שולטים. אבל ניתן היה לצפות שהיא תרד משמעותית ולו כסטירת לחי מהדהדת על מה שהיא והנהגתה עוללו למדינה. ראו את מפא"י. היא כמעט נעלמה מן האופק הפוליטי. יתרה מזאת. ניתן היה לצפות ש"תקווה חדשה" בראשות גדעון סער שהיא בעצם ליכוד שפוי תזכה בסקרים מן הנשירה בליכוד. אלא שעל-פי הסקרים היא לא עוברת את האחוז החסימה. זאת לא אמונה עיוורת במנהיג, אף שזאת קיימת, אלא יש כאן יותר הרגל שמרני מאשר שיקול פוליטי. הישראלים, ככלל, לא אוהבים להכיר בתבוסה, ולו זמנית שהיא אפשרית בכול מערכה. הכרה בתבוסה יש בה יתרון מובהק, שכן ניתן ללמוד ממנה את הלקח לעתיד. הישראלים בכלל והליכודניקים בפרט דוחקים כל תבוסה מן ההכרה שלהם. וזה אמור כלפי הישרדות הליכוד כמפלגה. הבאתי רק דוגמה אחד ממפלגה אחת. אך השמרנות קיימת ברוב המפלגות ובתחומים רבים. אני לא מדבר על התנועות החרדיות האשכנזיות שם היא אינהרנטית עד לחנק ולכן הדור הצעיר מנסה לפרוץ, לצערי בכוון הלאומני גזעני.