אפתח בציטוט בית אחד משיר שהרבינו לשיר בילדותנו ובנעורינו, שירו המוכר של המשורר ישראל דושמן והלחן היפה של הרמן צבי - "כָּאן בְּאֶרֶץ חֶמְדַת אָבוֹת תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת, פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִיצוֹר חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר, כָּאן תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, כָּאן תִּפְרַח גָּם שְׁפַת הַתּוֹרָה...". אני מיחל ששפת התורה שתפרח בארצנו היקרה תהיה שפת התורה של "וְְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" או "שֶׁל כֹּל יִשְׁרָאֵל אַחִים." זו תהיה התורה שתגאל את מדינת ישראל המדממת, תגאל את מדינת ישראל ממציאות בה המדינה ממסגרת יום-יום עלומים יפים וטהורים, שרצו רק בחיים, במודעות אבל שחורות. זו תהיה התורה של "חֹטֶר מִגֶּזַע יִשַׁי וְנֶצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וִירְאַת ה'... וְהָיָה הַצֶּדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו". זו תהיה התורה, שתפרח מספר ישעיהו מפרק י"א. התורה, שתצא מחטר ישי והנצר שמשרשיו יפרח, לא תסתפק רק בהנחת נדבכים לחברה המושתתת על ערכי צדק סוציאלי, אלא תגשים את מאוויינו לזכות יום-יום במציאות חיים חדשה, מציאות של שלום - "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׁ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבַּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחֲדָיו וְנַעַר קָטֹן נוֹהֵג בָּם. פָּרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶם וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן". אני מודע לכך, שאת המציאות האידילית המתוארת בפרק י"א, לא ניתן לממש, אך את מהות הרעיון של שלום חובה עלינו לקרום לו עור וגידים. חיינו חייבים להיות מעוגנים בנדבכי קיומיות של חיי שלום בין העמים החיים על אדמת ארץ ישראל. הדרך, המובילה לקיומיות של חיי שלום, יש לסלול אותה אך ורק באמצעות שיח מדיני. וזאת אני כותב בידיעה שסביבנו ארגוני רצח אכזריים הגוררים אותנו למלחמה שנמשכת תשעה חודשים וגובה מאתנו מחירי דמים יקרים וכואבים. כשאני מקליד שורות אלו אני מתבשר מהכותרת של העיתון ששני חיילים נהרגו הלילה בעזה, וראש הממשלה מאשים את אנשי מערכת הביטחון המבקשים הפסקת אש ברוחות של תבוסה. זו האשמה המתרחקת משפת התורה, זו האשמה שמקרבת אותנו לשפה אחרת - "בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים". זו שפה שמביאה אותנו לשפתם של הקנאים והסיקיריקים, שהביאו לחורבן הבית הלאומי השני. זו שפה שעלולה להביא לחורבן כל הטוב והיפה שבנינו כאן מימי העלייה הראשונה - לחורבן הבית הלאומי השלישי.