באלו הימים נתונה החברה הישראלית למחלוקת קשה ומאד ומכאיבה, כשהקוטביות בין החלוקים בדעותיהם עלולה לאיים על עצם הקיומיות הלאומית שלנו כעם בארץ ישראל. התהומיות הפעורה בין מצדדי הדעות הקוטביות עלולה להרוס את כל היש והיפה שנבנה על אדמת ארץ ישראל בדם וביזע מאז ימי העלייה הראשונה בשלהי המאה ה-19. למרבה הצער, אנו עדים היום שהמחלוקות מלוות בגילויי אלימות מילולית קשה ובוטה וגם בשלל תופעות מדאיגות של גילויי אלימות פיזית מסוכנת. מצער, שהפרשה החמישית בספר במדבר עמוסה במחלוקות המאיימות על הרס כל העשייה ההתחלתית היפה של הקיומיות העברית שלנו כעם שיצא מחיי עבדות במצרים לבניית ביתו הלאומי הראשון. בפרקי אבות ה' י"ז אנחנו קוראים על מחלוקות ועל מאבקים חברתיים - "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים, מחלוקת שאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים". לאחר הקביעה הנחרצת באה התשובה לשאלה - "איזו מחלוקת היא לשם שמיים? זו רק המחלוקת בין הלל ובין שמאי". והסיום הוא - "מחלוקת שאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח וכל עדתו." מסעו של עם ישראל במדבר הוא למעשה תהליך של הַבְנָיָה איטי. למרבה הצער, גם גילויים קשים פקדו את תהליך ההבניה מיחידים וממשפחות לעדה - לעם. תהליך הגיבוש ידע שפע של מעמדים מרגשים, אבל ידע גם מעמדים מלווים במאבקים, שרבים בהם גילויי מחלוקות רוויי עוינות ושנאה. ואחד מהם מצוי בפרשה שלנו - פרשת קורח. ספר במדבר פרק ט"ז בפסוקים 3-1 מפגיש אותנו עם עימות בין קורח ומאתים וחמישים נשיאי העדה ואנשי שם ובין משה ואהרון. קורח והאנשים אשר ליוו אותו יצאו נגד חלוקה לא שוויונית של מוקדי הכוח במהלך תהליך ההתגבשות. בעימות נראה, שקורח ועדתו אינם מקבלים את המרות והסמכות של משה ואהרון. בנקודת המוצא שלהם יש גם התרסה במשה ואהרון - "רַב-לָכֶם כִּי כָּל-הָעֵדָה, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְהֹוָֹה, וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְׁאוּ עַל-קְהַל ה'". הווה אומר, קרח בן-יצהר בן-קהת בן-לוי ואיתם דתן ואבירם בני אליאב ואון בן-פלח מצמרת שבט ראובן מדגישים בדברי המחאה - כולנו היינו במעמד הר סיני - כולנו קדושים. הם מביעים מחאה לנוכח מה שנראה בעיניהם חלוקה לא צודקת של מוקדי הכוח. צר לי, שבתהליך ההבניה וההתגבשות של היחידים והמשפחות לעם, משה בחר בדרך שנועדה להשתיק מחאה, גם אם במחאה הייתה מידה רבה של הפרזה ופגיעה מאוד קשה ולא מוצדקת מצד קורח ובני עדתו בתרומת משה להיסטוריה היהודית - במשה המנהיג, שניווט את התהליך של יציאה מעבדות לחרות בארץ ישראל. מצער, שמשה מנהיג בעל זכויות רבות בחר במקרה הנדון להדוף ביקורת נגדו באמצעים אלימים כלפי מבקריו. פרק ט"ז פסוק ל"ב מתאר את הארץ הפותחת "אֶת פִּיָּהּ וַתִּבְלַע אוֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהָם וְאֶת כָּל-הָרְכוּשׁ". פסוק ל"ג מוסיף תיאור מזוויע של פסק דין מוות - "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאוֹלָה, וַתָּכֵס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ..." קשה לי להשלים עם תגובת משה - ותבלע הארץ את מתנגדיו, את בתיהם ואת כל רכושם. הם יורדים שאולה "וַתַֹכֵּס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ". מחלוקת - בה יש למערכת משפטית מוסמכת ראיות נגד פעולתו של איש, ועל סמך ראיות אלו היא פועלת להעמדתו לדין - זו מחלוקת לשם שמיים. במחלוקת לשם שמים המערכת המשפטית מכריעה אחר דיון בו ממוצים כל ההליכים המשפטיים, ולנאשם מתאפשר להביא את טיעוניו. אני מצר, שפרשת השבוע שלנו, פרשת קורח, נותרה השבוע נכלמת ומבוישת. לא ננקטו עד היום הליכים משפטיים נגד אחראים לַכֶּשֶׁל הביטחוני שהתרחש ב-7 באוקטובר, כֶּשֶׁל של אי-מתן הגנה נאותה למאות יהודים שנטבחו ונחטפו על-ידי חיות אדם מעזה. קשה להאמין, ששרים בממשלת ישראל לא התכנסו כל השבוע הזה לדיון בגורל החטופים, כשכל יום נרצחת נשמתם ומרחפת סכנה שאם הם יוחזרו לישראל, יהיה זה מסע בארון מתים.

נותרנו עם מחלוקת קשה שהיא לשם שמים, זו מחלוקת בין המותירים בידיים הגרומות של המוות החמאסי 120 יהודים ובין בני משפחותיהם בגיבוי חלק הארי של העם, הזועקים לשחרר את יקיריהם ממלתעות החמאס הרצחני, גם אם זה יגבה מאתנו מחיר כבד.