כשאני קורא את הכרוניקה של חדשות מדי יום או יומיים ואלה הפכו לשגרה אני תוהה אם אני או ציבור הקוראים, המאזינים והצופים בערוצי המדיה השונים מקבלים תמונה כוללת מה המציאות שלנו - הביטחונית, המדינית, הבינלאומית, הכלכלית ובכול התחומים החשובים בחיינו מודעים לכך. הנה מקצת הכותרות של שתי יממות:
אזעקות מחשש לירי רקטות בקריית שמונה. צה"ל:חיסלנו ביממה החולפת עשרות מחבלים בשג'עיה. כטב"מ ישראלי תקף בדרום לבנון. הרצח בכפר קאסם - הרוג ושלושה פצועים.סרן רואי מילר מהרצליה נפל בקרבות עזה. בקריאה לבחירות- מפגינים חסמו את איילון דרום. בתוך שעתיים: כ-160 רקטות וטילים וכ-15 כטב"מים שוגרו מלבנון לגולן ולגליל, לפחות 6 יורטו. המו"מ לעסקת חטופים - בחמאס מחכים. עימותים עם מתנחלים בפינוי מאחז בנימין. הוארך פינוי של תושבי הצפון - העדר תקציב והתנגדות נתניהו. פגיעה ישירה בבית בכפר מימון. אלכסנדר יקימינסקי נרצח בפיגוע בכרמיאל. פגיעה ישירה בבית בשדות הנגב. צה"ל חיסל בכיר בחיזבאללה. המשלחת הישראלית לאולימפיאדה לא תוכל לענוד סרטים צהובים. סבתה של ח"כית ישראלית הותקפה בצרפת-"יהודייה מלוכלכת". ח"כ סון הר מלך מ"עוצמה יהודית" - אין דבר כזה כמו ישוב לא חוקי ביו"ש. יירוטים מעל לקריית שמונה. אזעקות ללא הפסקה בצפון. התרעות צבע אדום בכפר מימון ובתושיה בעוטף עזה.שר הביטחון גלנט: הטנק שיצא מרפיח יכול להגיע עד לליטני. לוחמי סיירת חרוב ולוחמי ימ"ס איו"ש נכנסו לפעילות סיכול בג'נין. הליגה הערבית הכריזה שחיזבאללה אינו ארגון טרור.
אלה הכותרות של יומיים בלבד. ולא הזכרנו את הארונות הנישאים בבתי העלמין בלווי "אל מלא רחמים". מדובר לא רק על מלחמת התשה רב חזיתית אלא זאת גם אינתיפאדה חדשה ועוצמתית מצד הפלשתינים, כשאין כמעט יום ללא פגיעה או התנגשויות במקומות רבים בגדה. זאת כשהקנאים, מהרסינו ומחריבנו, מתכננים את כיבושה מחדש של עזה וחידוש ההתנחלויות בה. ידיעות אלה לא מדברות. הן זועקות. אלא שאוזנינו כבר ערלות, כבר התרגלו להן והראייה שלנו כבר מטושטשת אנו כמו סומים באפילה. לא זומביס אבל מעין גופות שהרוח מטלטלת. אנו כבר חלק מזה. אנו נתונים במלחמת התשה מצד החמאס, וחיזבאללה שכמותה לא חווינו אי-פעם, כאשר עליהם נוסף ראש הממשלה שדואג לכך שהלהבה לא רק שלא תדעך אלא מוסיף עליה דלקים השכם והערב. אך אנו כה שבויים בתפיסה של העדר יכולת לפעול כנגד אבי אבות הגורמים במלחמת התשה. שכן אנו יכולים. הוכחנו שאנו יכולים. אנו יכולים להשבית את החיים במדינה ליום ואם זה לא מצליח - ליומיים, אם אפשר בתמיכת ההסתדרות ואם לא אז בלעדיה. עד שמגדל בבל זה שהוקם מחומרים פגומים והרסניים של ממסד זה - יקרוס תחתיו. ואם אנו נצליח צה"ל יצליח נגד החמאס ועם החיזבאללה ניתן לעשות הסכם מדיני שיבטיח גם שקט בגבול וגם החזרת האוכלוסייה הגולה לבתיהם בצפון. בנו זה תלוי. אז מדוע אנו מתמהמים?