הגיבורים שריגשו אותי בחודשים האחרונים מהיום המר בשבת של 7 באוקטובר 2003, הם חבורת החקלאים, שבראשם עומד מורן פרייבך, מנהל גידולי שדה של קיבוץ נחל עוז. האנשים - שכואבים את כאב ההשפלה שצה"ל הפקירם, ובמשך שעות רבות מאות מחבלים התרוצצו בשדותיהם ובתיהם, חטפו ורצחו חברים שלהם ותצפיתניות, שלא הקשיבו להן אלו שהיו חייבים להקשיב - המירו כעס על מי שלא נתן להם מגן ביוזמה ובהתמדה יומיומית במשך תשעה חודשים להפריח אותם שדות מדממים בחריש ובזריעה והגיעו גם לעת קציר, כשאש מעזה רחפה על ראשיהם. מרגש לשמוע את דברי מנהל גידולי השדה בקיבוץ נחל עוז, מורן פרייבך, הניצב בלב שדה פורח, שדה בו התרוצצו מאות פלשתינים בדרכם לביצוע הזוועה באותה שבת כאובה. מורן, שאחותו נחטפה וחלק מחבריו נרצחו, החליט לחזור לשדות. בנחישות רבה הוא אומר: "אנחנו נזרע עד התלם האחרון תפוחי אדמה וחמניות, חיטה ושעורה." בנחל עוז קצרו החודש את החיטה, שאותה זרעו בתחילת השנה. מורן וחבריו החליטו החלטה נחושה, שתוך כדי המלחמה בעזה הם חוזרים לעבד את אדמות נחל עוז עד התלם האחרון, עד לגבול מדינת ישראל. באותם השדות, שמאות מרצחים שוטטו בשבת הארורה וניפצו את כל אמצעי ההשקיה, חבריו של מורן החליטו שאסור לוותר. יצחונם על הורסי מפעל חייהם ועל רוצחי וחוטפי חבריהם יהיה בשובם לשדות. לשקם את ההרס, לחרוש ולזרוע עד התלם האחרון למרות מטחי ירי לעבר שדות נחל עוז. בימים האפלים שעוטפים אותנו אני מתרגש מהתמונה של מורן וחבריו, שתוך סיכון חייהם כיסו בכרי דשא ירוקים אדמת מדבר עד התלם האחרון, עד המטר האחרון שנוגע בגדר הגבול. רוב חברי הקיבוץ עדיין חיים כפליטים. חלקם בקיבוץ משמר העמק וחלקם מתאכסנים במגדלי הים התיכון בבת ים. מצער, שקרן האור - המוקרנת ממפעל חיי מורן פרייבך וחבריו החורשים, הזורעים והקוצרים - נבלעת בחשכת הימים העוטפת אותנו ואינה זוכה להתייחסות נאותה. למרות שקהילת נחל עוז חיה חיי פליטות וכואבת את רצח חבריהם והחברים הנמצאים כבר תשעה חודשים בחשכת האופל של עזה תחתית, מורן וחבריו לא ויתרו ועד התלם האחרון עיבדו אדמת מולדת. אני מאחל לכל חברי קיבוץ נחל עוז, שזעתם שלושה שבעים שנה את חולות המדבר והפכה אותם לכרי דשא מוריקים, יחזרו לביתם. וְהַחַיִּים בְּקִבּוּץ נַחַל עוֹז יְזַמְּרוּ תִּקְוָה חֲדָשָׁה, מֵעֹמֶק מְאֹדָם קִבּוּץ נַחַל עוֹז יַרְקִיעַ וְשֶׁמֶש טוֹבָה תְּלַטֵּף אוֹתוֹ.