כשבע שנים שימשתי כדובר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ואהבתי לעולם השימור המרתק נשארה עמדי גם אחרי תום שירותי. לאחרונה הייתה לי סוג של "הנאה שימורית" בביקורי בעיר העתיקה של פלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה ולאחר מכן במוזאון האתנוגרפי הפתוח. הבולגרים הקימו סוג של אתר מורשת (שחזור ולא שימור) המדמה כפר בולגרי של לפני מאות שנים. כבר מהכניסה אתה מרגיש כמו בבולגריה של פעם: המבנים, בתי המלאכה (מלאכות של פעם - עשיית חגורות עור, עבודות קרמיקה והופעות פולקלור). בעיר העתיקה של פלובדיב השוטטות ברחובות המרוצפים אבן ובהם הבתים עם הארכיטקטורה העתיקה והמעניינת הייתה עבורי כמו מסע בזמן. בפלובדיב מדובר בשימור ולא בשחזור. רוב הבתים שעברו תהליך שימור הם מהתקופה העותומנית. עבודת השימור כובשת את העין כאשר גם אתרי עתיקות מהתקופה הרומית מוסיפים לאווירת המסע בזמן. החום הכבד של כארבעים מעלות לא השפיעה כמעט על ההנאה מהסיור, מיופי הבתים ומעבודת השימור. רוב הבתים מאותה עת נבנו באופן שנועד להתחכם עם שיטת תשלום הארנונה מימי השלטון העותומני. אצל אלו שטח הדירה לתשלום התבסס רק על גודל קומת הכניסה ועל כן ניתן לראות כי ברוב הבתים הקומות העליונות בולטות החוצה כלומר שטחן גדול מזו של הקומה התחתונה. באחד הבתים היה גם סוג של מוזאון של כלי עבודה של פעם, מה שבארץ במועצה לשימור אתרים קוראים "שימור מלאכות היסטוריות". נהנים מכלי עבודה של הנפח (כן היה פעם מקצוע כזה) מכליו של החייט והכדר. בקיצור חוויה שימורית מומלצת לכל חובב שימור והיסטוריה.