עמירם קופר, יליד 1938 הצטרף כנער צעיר לתנועת "השומר הצעיר" ויצא ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי. בשנת 1955 הצטרף לגרעין השומר הצעיר "ניר עוז" ומשנת 1957 היה לחבר והצטרף לקבוצת המייסדים. במהלך השנים עסק בתפקידים כלכליים רבים ואף סיים דוקטורט לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון. במשך כ-50 שנה כתב מאות שירים ופזמונים חלקם "לשאר רוח" וחלקם לחגיגות ויובלות בקיבוץ. בשנת 1974 יצא ספרון שירים ראשון שלו ב"ספריית פועלים" שנקרא "שירים בסתיו". בשנת 2015 יצא לאור ספר שיריו השני במהדורה מהודרת, הכולל רישומים בשחור לבן וכן תווים ללחנים ונקרא "שירים מספר המדבר". רבים משיריו הולחנו ונכנסו לפס הקול הישראלי על-ידי המלחינים ג' מוסטקי, י' שגיא, מ' וילנסקי ואחרים. במיוחד התפרסם שירו "שיבולי פז" שמציג את גישתו החלוצית-חקלאית לביתו וסביבתו. ננסה להבליט כמה דימויים הקשורים בנוף קיבוצו, "ניר עוז" ואת הקשרם לכתיבתו הכללית.

הספר "שירים בסתיו" מכיל 22 שירים ויצא בשנת 1974 בהוצאת "ספרית פועלים". עורך הסידרה היה עזריאל אוכמני ז"ל. קופר הקדיש את הספר לנורית אשתו האהובה. בסביבתו הקרובה של קיבוץ "ניר עוז" נותרו מטעים ובוסתנים עזובים שהותירו אחריהם הערבים והבדואים שברחו ברובם בעת מלחמת העצמאות לכיוון עזה. עצי התאנה שנותרו בדיונות סימלו רבים מבוסתנים אלה. הנה למשל תיאור של עץ התאנה המשתלב בנוף ובעונת השנה - חודש אב: התאנה בפירותיה / ובירח אב / תחת זמורות גפנו / בכרמו ישב פניו נשאו לרום רקיע / ירח כסף של מולד / אדם נולד. מחביונות יינו הטוב / לגם ליבו כי טוב/ כי חלומו לא באיבו - קרם גידים ועור / ובכי תינוק נעור / קול כקולו/ צלם מצלמו. והנה עוד שיר המתאר את סביבתו הקרובה של קיבוץ "ניר עוז" המוקף חולות ובוסתנים: שכח את שקידת השקד/מנץ ופורח/אם בצורת יבשה/אם מטר מלחלח/שכח את צניפת הצבר הירוק/רוח חזקה/היום עולה יורד/ חודי קוציו/חרבותיו מצחצח//עלה כורת והשחת/ופגע/ובמות בוסתנים-/מוט חומות/תפנוקי כיסיו העלה//ירפדוהו תפוחים/כרומי בביתו/ובטוב משמנים יערב יומו/אך מי יערוב לו/כי לא אותות הם/לנפילתו. בשיר הנקרא "בדרך" מתאר קופר את הפער בין ההליכה במחוזות העבר לבין הכבישים החדשים החוצים את הדיונות, את מחוזות העבר, ומחברים ביניהם לבין ההתיישבות החדשה: בדרך לכרם אבו סלים/ לא גפנים משתרגות/רק טללי מדבר/כתם שמש בחולות פרוזים/ושקט...רואים מרחוק/את מסרק האשלים על גבעת החול//...בדרך לכרם אבו סלים/כביש שחור טרי/נתיב דו-סטרי/... ובשיר האחרון שנביא מקובץ זה הנקרא "מסך שתיקה" עולים שוב געגועים לעולם שנעלם וקשה ליצור עמו דו-קיום בהעדרם של התושבים המקוריים: כפת הקבר בגיא התמרים/קטנה כחלקת אלוהים/כלב לא נובח/עז לא פועה/בנשוב רוחות רפאים// בנשוב שחרית/בפעם הבארות/עולים ובאים/סיפורי גפנים/שקמים ותמרים/ ועצת זיתים קמוטי גזע//אחר מתעופף הכול/ברוח חזקה/היום עולה ויורד לערוץ סמוך/לילה נופל במסך שתיקה/ודממת אשכבה נצחית/למצבת האבן.

על הספר: ספר שיריו השני של קופר, המכיל 78 שירים המודפסים על פני 195 עמודים ויצא בשנת 2015, מכיל תמונות, איורים שירים ותווים לשירים. בכריכה הקדמית ניתן צילום של עמדת שמירה על הגבול משנות החמישים ובכריכה האחורית ניתן צילום מרהיב של שקיעה בגבול המדבר. בכריכה האחורית נכתבו כמה מילים שנועדו לחבר בין המשורר, הזמן והמקום ונביא קצת מהן: "המהדרין נוטים להבדיל בין פואטיקה לפזמונאות לאמור: הפואטיקה מבטאת את רחשי לב האדם, רגשותיו ומחשבותיו בשפה מעט נסתרת, והפזמונאות מבטאת את חיי החולין והחג בהומור, סטירה שמחה וכאב. "שירים מספר המדבר" הוא מצרף של פואטיקה, פזמונים, לחנים האמורים להוות שלמות חוויתית אחת.... השירים אשר בספר זה נוצרו במשך דור שלם ביישוב קטן בספר המדבר של ישראל. אל המחבר נוספו שותפים מי בהלחנה ומי במלל. השירים מבטאים את תוגת היושבים בספר המדבר, את דמעת הזורעים ורינת הקוצרים בגבול הארץ הלא נושבת, את הווי המקימים קיבוץ וחיים בו. וכן שירים הצופים ויונקים מארצות רחוקות מנופיהן וממנהגי העמים היושבים בהן".... חוויות השתתפות בהקמת קיבוץ ניר-עוז בנגב, העשייה וכן חיי המשפחה, הם אשר יצרו את ההשראה והדחף ליצירה המוגשת בספר.

האיורים הנאים והעטיפה מעשה ידי אורי דן. מדורי השירים חולקו על-פי השמות הבאים: שירים מספר המדבר; זוהר השלפים התלם האפור; שירים לארצות רחוקות; אין לנו ארץ אחרת; מגיר גרה שתי פרסאות; קרובים קרובים. הספר הוקדש לרעייתו של קופר נורית, לילדיו ונכדיו ולכל בית "ניר עוז". נסקור כמה משירי הספר הנותנים ביטוי לספר המדבר, לנופי הנגב המערבי ולחלומות על הבנה ודו-קיום אי-פעם עם השכנים-אויבים. בספר זה מובאים שירים (שכולם הולחנו) המתארים בדיוק רב את נוף המדבר המשפיע על הלך רוחו של המשורר: צחוק צבועים מדבר משנתו לא יעיר/ לא תעיר אבן סלע כביר יללת שועלים/רק הרוח לוטף וסוחף ושורט הוא באבן/ חריצי הזמן הוטבעו על פני האבן./ בקיץ ובסתיו באביב וחורף/ יונק סהרון מצוק חרב/ נועץ שורשיו בפצלות האבן/ לשון חורץ ומלחך באבן// צחוק צבועים מדבר משנתו לא יעיר/ לא תעיר אבן סלע כביר יללת שועלים/ רק המים נופלים ומכים וחורצים הם באבן/ חריצי הזמן הוטבעו על פני האבן//. וכמובן לא נפסח על מילותיו של השיר שהפך ללהיט - "שיבולי פז". כל כולו מתאר את צבע הקמה הבשלה ועומס הגרעינים ותחושת השדה הממתין לקציר: שיבולים כורעות עומס/ שפע בר על כרים/ עלמות חן ישאו עומרים/ חרמשים כבר הושחזו/ ונישאו מונפים/ שבולי פז ירחשו/ שיר חג/ רב הגודש/ באסמינו בר בשפע/ בא החודש/ עת אלומות בא.// ותיקי "ניר עוז" זוכרים את באר שבע שהייתה "לבירת הבדואים" ובמיוחד את ימי השוק הצבעוני, התוסס והעליז. לא פעם התלוו בני השבט למכונית הקיבוץ כדי לקנות מצרכים שם. הנה בית ראשון משיר ארוך על הווי זה: באר שבע הפרובינציה מן הסתם/ הפכה מטרופולין לכל אדם/ אך משהו עתיק נשתמר/ כל בדואי זקן זוכר/ את יום השוק/ לפני שנים/ היו ימים/ שיירות גמלים/ מגיחות מן המדבר/ כאן קונים ומוכרים/ מחשיש ועד סוכר/ ופוגשים את ראשיד וחוסיין/ אהלן אהלן/ מן וון לוון/ בקשישים תן/ הרבה סיגריות כבר עברו מאז/ סחתין//... קופר עבד בשדות "ניר עוז", קצר וחרש, פגש בדואים ושתה עימם קפה, חצה יחף את גבעות הדיונות וטעם מהתאנים המתוקות בלילות אהבה. הוא נותן ביטוי לא רק לו ולזוגתו אלא לכל חבורת המייסדים שראו בקציר השיבולים ובעבודות השדה האפורות טעם וייעוד: 4 אחרי ככלות/ עלתה הקמה הצהיב הדגן/ ושיבולים כלות/ ושחורות מלען/ זו ליד זו נחו/ כפופות נושאות עול פרקן/ בשיח קמו שחו/ מנחשות את סופן/ עוד מעט יבוא הקיץ הקץ/ ינוע הלהב ראשים יקצץ/ ותוף הדיש יכה וישבור/ כדי את הבר מן המוץ לבור//...

נסקור עתה הנצחה ספרותית של חלק מקהילת קיבוץ "בארי", שיצאה כספרון קטן הנקרא "ערוגות בארי". הספר, הנראה "כפנקס ירוק" של חוקר צמחים, מכיל כ-50 עמודים וניתנים בו צילומים, קטעי הסבר, שמות משפחות שנפגעו, וצילומים צבעוניים של גינות ועציצים שהיו אופניים לבעליהם. "הפנקס" הוא תוצר לואי של מיצב תיעודי שתוכנו היה - גורל משפחות "קיבוץ בארי" בעת אסון אוקטובר. המיצב הוצג בשלהי ינואר 2024 בגלריה ביפו והמוצגים פוזרו בחללה הפתוח. היוזמים סברו שיש ללוות את המיצב "במגדיר צמחים" שהוא מעין קטלוג שעוצב על-ידי דורון בדוח קרן. הכוונה הייתה למוכרו במחיר סמלי בתום הביקור בגלריה. בעמוד הפותח של הפנקס נכתב: מגדיר צמחים - סיפורן של משפחות מקיבוץ בארי דרך הצמחים שנותרו בבתיהן לאחר שבעה באוקטובר 2023. המגדיר הוקדש לזכרו של שחר צמח וצמוד ניתן עמוד קטן, מעין מבוא המסביר את אופן ההנצחה.

מבוא

ננסה לתמצת את משפטי המבוא שהם ההסבר לעיצוב המיוחד של הפנקס: באמצעות התבוננות בהרס מנסים כותבי ומעצבי הפנקס להבין את האסון הנורא שהתרחש בקיבוץ. סימני הפחם והשריפה, חורי הכדורים, החלונות המנופצים, דשאים וגינות מעוכים, והכאוס הגדול המעיד על הסערה שהתחוללה במקום. כחודש אחרי ההרס ביקרו מעצבי הפנקס בבארי וביקשו לחבר בין הגינות והעציצים שנותרו ירוקים וצומחים לבין ההרס, השחור והמוות שהקיף אותם. המגדיר אינו מדעי לדעתם אלא חוברת הנצחה שנועדה לתעד את מערכת היחסים שנוצרה בין האדם לביתו. משום כך מפורטים במגדיר מאפייניו של כל צמח, סיפור המשפחה והבית ממנו הגיע, וכן האופן בו נאסף.

המפה והבתים והגאוגרפיה המקומית

כמה עמודים הוקדשו למפת הקיבוץ ששורטטה בעדינות ובשחור לבן ובתוכה שובצו בתיהם של 28 הבתים בהם גרו ובעליהם נפגעו. ובהמשך ניתנת הרשימה המלאה שמוצמד הצמח או פריט הגינה שצולם וניתן לו הסבר. לדוגמה: 001 - משפחת אבן - קרסולרה פרפורטה; 002 - דניאל ונעמי אלון - קוריו (סביון) כחלחל. וכך הלאה עד המספר הסידורי 028. אם נרכז את הצמחים שצולמו נקבל מפה צבעונית מגוונת. מכאן ובהמשך מעצבים את הפנקס בדרך זו: בדף ימין נכתב שם הבית "בשכונת הכרם" וכמה מילים על האסון שאירע להם ומצד שמאל, בעמוד השני, ניתן צילום מרהיב של צמח הקרסולה פרפורטה ששרד בקומקום ישן על אדן החלון.

טקסטים מלווים זיכרון וצמחים

בחרנו לדוגמה להציג את אופיו של הטקסט המלווה את כל אחת מ-28 המשפחות והיחידים שגינתם ועציציהם צולמו יחד עם השריפה וההרס באופן מרהיב: "סוקולנט המתאים לגידול במכלים, במסלעה ובסלסלות תלויות. צבעו ירוק, ובחשיפה לשמש, יכול לקבל גוון אדום. הצמח זקוק להצללה חלקית או אור מלא בבית. רינת וחן נמלטו מביתם הבוער עם ילדיהם אלון, עידו, תומר וניר, והתחבאו בשיחים. רינת, חן, עידו ואלון נרצחו ביריות המחבלים. תומר וניר, שלא ספגו ירי, נמלטו לבית השכן וכך ניצלו. בית המשפחה נשרף כליל. היה קשה לאתר את העציץ הבודד ששרד, שלבסוף נמצא שרוף אךשלם, בקומקום על אדן החילון". וכך, לאורך "הפנקס", נכתב טקסט מלווה ל-27 המשפחות והיחידים שנפגעו ואשר לכולם הוקדש צילום, שם המשפחה וטקסט מלווה של פרטי האסון. להלן שמות 27 המשפחות והיחידים שהונצחו בצורת מצבה צומחת ולידה הצמח שנותר ותקווה ושישוב לצמוח בעתיד כסימן לקהילה שתחזור בעתיד לצמוח בבארי: דניאל ונעמי אלון - סיון כחלחל; גל ואביתר שטרן - מפרומיה רנה; זוהר ודור הררי - אלוורה; אבלום מילט - עץ הכסף; יובל לוי - רגלת הגינה; משפחת אור - סחלב פלנופסיס; מרינה ואיגור - פקעות פעמוני גשם; מרינה ואיגור לוטב - קופיאפואה; מרינה ואיגור לוסב - סנסיוריה גלילית; משפחת בכר - פילודונדרון ביפי; מרפאת השיניים - חמציץ משולש סגול; רותם קלדרון - דרצנה למון ליים; יגאל שטרית - בזיליקום יווני; יגאל שטרית - ניצניץ מכבדית; ויויאן סילבר - סינגניום ורוד; מתי ועמיר וייס - גמודיראה עדינה; מתי ועמיר וייס - קלתאה מקויאנה; מתי ועמיר ויס - קליסיה ורודה; יהודית ושמוליק וייס - ניצנית קלנדיבה וחמציץ ורוד; יובל ומעין גד - גרניום זקוף; יובל ומעין בר - דרצנה מרגריטה; מתי ואיילת גודארד; מתי ואילת גודארד - צורית מקינוי; חן צור - הדס מצוי; עדי אפרת - נרוגליה; עדי אפרת - דיאטס; עדי אפרת - טחלב קטליה.

צוות יוצרי "הפנקס" כלל את עפרי לוי צמח, שאסף חומרים, ניבי להבי ניהלה את המיצגים האמנותיים; דורון בדוח קרן עאסק בעיצוב גראפי. את החלל עיצוב והאובייקטים עשתה עדי גרי, הלל אשד ערך את הטקסטים ואבי גיל מהחברה לפיתוח יפו העתיקה נתן משאבים ואמצעים. ללוגיסטיקה דאג יובל סטטמן (ובנו) ועוד נטלו חלק בעיצוב - אמנים מסטודיו אאא. "הפנקס" דמוי מגדיר צמחים הוא הנצחה מקורית לאסון שפקד את "בארי" וכול כולו הנצחה שעיקרה - הצהרה כי לא הכל נחרב, לא הכל נהרס, לא הכל נשרף והצמחים והעציצים ששרדו יביאו את החברים חזרה לקיבוצם שיפריחו אותו בשנית. לכל קוראי ועוקבי - אנא, מצאו את הזמן ועברו על השירים והפנקס והיו כמוני, חלק משתתף בהנצחת הקהילות שנפגעו בטבח. הפוסט נכתב שעה שעדיין 120 מחטופינו בשבי ועבודות השיקום של הקהילות שנהרסו - עדיין לא החלו. לקוראים/עוקבים זכרו - העיון "בפנקס" - מרגש, עיתים עד דמעות.