החשש מפני הסתה לדבר עבירה או רצח, לא עלינו, מדיר שינה מרבים בעולם החופשי ומעלה תהיות. לאחרונה יש התרעות מפני הסתה פוליטית בעקבות ניסיון הפיגוע בדונלד טראמפ. הסתה היא קריאה פומבית לביצוע מעשים אשר בדרך כלל מהווים עבירה פלילית. בספר החוקים שלנו אין עבירת "הסתה" אלא עבירות ספציפיות שאוסרות הסתה מסוג מסוים כגון הסתה לאלימות, הסתה לגזענות והסתה לטרור. במהלך הזמן ההתבטאויות במרחב הפוליטי בעולם החופשי ובישראל נעשו חריפות ובוטות יותר. הסתה לדבר עבירה או רצח, לא עלינו, והסיכוי של הסתה במרחב הפוליטי של העולם החופשי מדירים שינה מרבים ומעלים תהיות.

אודות ההסתה הראשונה בהיסטוריה האנושית

בספר בראשית (ג', 1-6) מוצג דו-שיח קצרצר שהתנהל בין שתי דמויות ידועות. שיח בין מסית לקורבנו הפוטנציאלי. בסופו, המסית לממש את מזימתו ומוליך את קורבנו לעשייה אסורה, ביצוע זממו של המסית, מבלי שהקורבן יהיה מסוגל לסגת. פני ההיסטוריה האנושית השתנו מאז מקצה אל קצה. האירוע המדובר התקיים בגן העדן, כאשר הנחש פנה אל "האישה" - חווה. הנחש הצליח להסית את האישה, והיא עברה על איסור אלוהי, בעוד הנחש הזומם צופה במעשיה. זאת הייתה כאמור ההסתה הראשונה בהיסטוריה. רבות נכתב אודותיה. גם חוקרי רטוריקה נדרשו להבין מה אפיין את רטוריקת ההסתה של הנחש. המלומד וולטר נאש (Walter Nash) מעלה את הדילמה לדיון בהקדמה לספרו. בסגנונו הייחודי והציני, נאש מפצח את הנוסחה של הנחש הזומם והמסית. נוסחה פשוטה עד כדי גיחוך, שהמפתח להצלחתה טמון במחשבה תחילה, להלן - I have design on you...As the Tatooist said to his girlfreind מסית בפוטנציה משול לאמן קעקועים שגמלה בו ההחלטה להוליך שולל את חברתו. נאש מנסח את מחשבתו של הזומם על-ידי המשפט דלעיל, המכיל כפל לשון "יש לי מזימות/דוגמאות (במקור) לגבייך", ובשלב הבא הוא ניגש לפעולת ההסתה, ושואל שאלה, כגון זו שהנחש שאל את האישה/חווה. השאלה די עוקצנית, מתוך כוונה לצוד את תשומת לב האישה; לעורר בה הרהורים לגבי הסמכות העליונה: "ויאמר אל האישה, אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכול עץ הגן?". האישה מגיבה מיד, מה שמעיד שפנייתו אליה הייתה אפקטיבית. היא המריצה את האישה להגיב: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלוהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון." הרי כולם יודעים שאין לנו רשות להמרות את פי האל, ושהפרת הציווי האלוהי עשויה לעלות להם בחייהם. הנה כי כן, נוצר דו-שיח. ועדיין לא התעורר באישה ספק באשר ליושרה של הנחש. הוא מוכר לה כידיד, כמו כל חיית השדה שבגן העדן. אבל צריך לזכור שמחבר ספר בראשית גילה לנו מראש ש"הנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה אלוהים". הנחש טווה מזימות משלו. במקרה דנן הוא היה סקרן לגלות מה יעשה אלוהים לאחר שהאישה תטעם מפרי עץ הדעת, והאם היא תדע להבחין בין טוב לרע; תכונה לא מוכרת עד כה לשוכני גן העדן. אפשר לומר שמטרת הנחש מלכתחילה לא הייתה שכנוע. הוא טווה מזימה ובחר לממש אותה באמצעות הסתת האישה לשתף עימו פעולה. האישה תיתפס כקורבן במלכודת שלו מבלי שתוכל לסגת. הוא רק יישב בצד ויתמוגג. הסוף ידוע: ההסתה צלחה, המזימה התממשה, הנחש, חווה ואדם נענשו וגם גורשו מגן העדן.

מחבר ספר בראשית מתאר לנו באמצעות הסיפור התנכי ותובנותיו את חולשות המין האנושי. נאש מציע לנו ללמוד מהתחקיר כיצד לזהות מסיתים וזוממים ולהישמר מפניהם: ראשית, המסית ישתדל ליצור אינטראקציה הדוקה עם בני שיחו. שנית, סוד ההצלחה של המסית הוא גם פועל יוצא של כמה נתונים חשובים שהוא כבר יודע. אודות בני שיחו, כולל הניסיון החברתי שלהם והצורך האמוציונלי, הפסיכולוגי, והמנטלי שלהם. לא קל להסית אחרים ולגרור אותם לעשות מעשה שעד כה לא היה מקובל עליהם. הנחש מציג דגם מנצח להסתה. לכאורה דגם פשוט ותמים. ואם נבין את הדגם, נדע לזהות את המלכודת שטומן לנו הזומם, המסית אותנו לבצע את מזימתו. זה יקל עלינו להתגונן מפניו ומהמלכודת שהוא טומן לנו. שכן מטרתו של המסית - ויהיה זה מטיף, תועמלן, פוליטיקאי, או פרסומאי - היא לפתות ולסבך אחרים במזימה לתועלתו האישית. הסתה עשויה להיות מליצית או מנופחת, מלבבת, בעלת עוצמה, או נלוזה, אך מה שבטוח - היא תמיד פרי של מזימה הנרקמת בראשו של המסית, המנסה לסבך אחרים במעשה, בלי שיוכלו לסגת.