בואו נשחק קצת בפוליטיקה בדיונית: נניח שיש מפלגה חדשה. נניח שבראשה עומד נפתלי בנט, ולצידו, בלי מלחמות של אגו, יושבים אביגדור ליברמן, גדעון סער, יוסי כהן, ועוד כמה. כלי התקשורת מתייחסים לתסריט כזה כעניין מספיק ריאלי כדי לבחון אותו. כבר לא מעט סקרים פורסמו, שנותנים למפלגה כזאת משהו שבין 24 ל-34 מנדטים. תלוי ביום, תלוי בנוסח השאלה, תלוי בהרכב המדויק של מנהיגי המפלגה.
זו פוליטיקה בדיונית מכמה סיבות. הראשונה - כי אין בחירות, ומוקדם לומר אם ואיך הישראלים יצביעו כשיהיו בחירות. השנייה - כי טרם קמה מפלגה כזאת, ולא בטוח שתוכל לקום. מדוע? חפשו את הדיווחים על ניסיונות של נתניהו להכניס את סער לקואליציה שלו כבר עכשיו, אולי כשר ביטחון, והנה סיבה אחת. לא בטוח שכל המנהיגים שמדובר בהם מסוגלים להסכים להיררכיה ברורה שכדאי להם לקבל. סער - כשמדובר במנדטים של מפלגה עצמאית - הוא סחורה מפוקפקת. לא ברור כמה מצביעים הוא מביא. ליברמן הוא סחורה חמה, מנייה בעליה. מצד שני, לסער יש נטייה קבועה לפזול לחבריו לשעבר בליכוד, ונדמה שליברמן נגמל מזה. מצד שלישי, לא ברור כמה בנט שווה לבד, והאם ליברמן לא יתבע להיות ראשון, או ראשון ברוטציה, מה שיסבך מאוד את המסר המפלגתי. מצד רביעי, יוסי כהן נראה לכמה רגעים כמו הבטחה פוליטית, אבל המוניטין שלו נשחק מאז.
במילים אחרות, זה באמת שעשוע, שיותר משאפשר ללמוד ממנו על מה יקרה בעתיד, אפשר לזהות בו את מה שקורה בהווה. בעיקר, כאשר בוחנים את השאלה מהיכן המפלגה החדשה תגלח את שלל המנדטים המובטחים לה, מעשרים ומעלה.
ובכן - מהיכן? הנה מספרים מתוך סקר אחד שבחן את המעברים של בוחרים ממפלגה למפלגה. ונעשה את זה קצת יותר מסובך, אבל קצת יותר נכון. נבחן שני סוגים של מעברים: המעבר של בוחרים מההצבעה שלהם בפועל לפני שנה וחצי (הצבעה 2022) למפלגה החדשה, אם תקום, של בנט ושות׳. וגם המעבר של בוחרים מההצבעה שלהם כפי שהיו מצביעים היום (הצבעה 2024) למפלגה החדשה. כלומר, יש לנו בעצם שלושה נתונים: מה הצביעו הבוחרים לפני שנה וחצי, מה היו מצביעים היום מבין המפלגות הקיימות, ומה היו מצביעים היום אם בנוסף למפלגות הקיימות הייתה מצטרפת גם מפלגת בנט ושות׳. וכאמור, אנחנו מציגים נתונים מסקר אחד, ומזהירים מראש שיש תנודות והבדלים בין סקרים, אבל בכל זאת אפשר לקבל כאן מושג על המפלגה החדשה והפוטנציאל שלה.