לא מדובר בראשי תיבות של bed and breakfast אלא ב-ביידן ו-ביבי הסרבנים, המרבים לפנות את מקומם. הפגישה בין הנשיא ג'ו ביידן לבין בנימין נתניהו ביום ג' השבוע היא עוד אחד מסממני העידן ההפכפך שבו אנו נמצאים. שכן אילו ביידן יכול היה לעשות מה שעמוק עמוק בתוכו מתחשק לו לעשות הרי שלא היה מקבל את העובוה שנתניהו נמצא בוושינגטון, נואם בפני שני בתי הקונגרס. הלעג שבמפגש בין שני הסרבנים שלא רוצים לפנות את מקומם, חרף הדעה המכרעת שעליהם לעשות כן, הוא בכך שהשיקול של ביידן הוא בין השאר הקול היהודי בבחירות, עם זאת הרוב המכריע של הקהילה היהודית באמריקה הוא דמוקרטי ורוצה שהדמוקרטים ינצחו בבחירות. היה אם ביידן יתמודד מול דונלד טראמפ הוא יובס ואפשר שאיתו גם שני בתי הקונגרס ייפלו בידי הרפובליקאים. הטיעון כאילו ביידן לא פורש לפני הפגישה עם נתניהו כדי שלא לתת לנתניהו את הסיפוק שהוא נפגש עם "ברווז מת" הוא טיעון סרק.לביידן יש בעיות דחופות יותר מאשר נתניהו והן עתידו הפוליטי. גם בזקנתו, מתוקף היותו פוליטיקאי משופשף הוא יודע ש"לא עושים דבר כזה". אשר למצבו של ביידן, היו עוד אי-אלה בעלי השפעה במפלגה הדמוקרטית לפני כמה שבועות שצידדו במועמדותו של ביידן מטעם הדמוקרטים, כמו הנשיא לשעבר ברק אובמה שגם כתב מאמר תמיכה, אך כיום גם הוא נשר. בראש הקוראים לו לפרוש מנהיגת בית הנבחרים בעבר ננסי פלוסי אחת התומכות הנמרצות של ביידן. זה הדבר שמטריד את ביידן בעת ההחלמה מן הקורונה. נתניהו מוצא את ביידן בשפל, אך ניתן לומר שגם ביידן מוצא את נתניהו בשפל. בין אם נתניהו יתקבל על-ידי טראמפ או ינהל שיחה איתו ובין אם לא, הוא רשום ברשימה השחורה של טראמפ שאינו שוכח ואינו סולח. הוא יכול לקנא במועמד הרפובליקאי במעמד המיוחד שהוא זוכה לו. מורין דָאוּד, פובליציסטית של הניו-יורק טיימס, שבדומה לרוב עמיתיה בעיתון מצדדת בפרישה של ביידן מן המרוץ, כותבת בטור האחרון שלה: "מה שהדמוקרטים זקוקים לו הוא ועידה תוססת לבחירת המועמד שלהם (במקום ביידן, צ.ג) ולא הכתרה, שלה זכה זה עתה דונלד טראמפ". כמה שנתניהו היה רוצה בהכתרה כזאת. הוא כבר לעולם לא יקבל אותה. שמחת עניים.