אני רוצה ממשלה בישראל, שמנווטות אותה רוחו המוסרית והראייה המדינית הנבונה של רבן יוחנן בן זכאי, שהקים את הסנהדרין ביבנה, ולא ממשלה שמנווטת אותה רוחו המשיחית והקנאית של אלעזר בן יאיר, שראה ברבן יוחנן בן זכאי בוגד, עוכר ישראל ואוהב את הרומאים סליחה, "אוהב את הערבים", "שמאלן ששכח מה זו יהדות", "מרפה את רוח החיילים".
היום בממשלת ישראל אין מקום להגותו המדינית, המוסרית והערכית של רבן יוחנן בן זכאי, שהתנגד בנחישות רבה למרד נגד האימפריה הרומאית, ואפילו נפגש עם אספסינוס, אביו של טיטוס, סליחה, "נפגש עם מנהיגים ערביים אויבי ישראל בעת מלחמה". כי אם היו הולכים בדרכו של רבן יוחנן בן זכאי, היה נמנע מההיסטריה היהודית האסון הכבד מנשוא של חורבן הבית הלאומי השני בשנת 70 לספירה, שבעקבותיו נגזרו על עמנו אלפיים שנות גלות.
רבן יוחנן בן זכאי הלך בדרכו של "ירמיהו בן חלקיהו מן-הכוהנים אשר בענתות" (ירמיהו א', פס' א'), שניסה להציל את ישראל מחורבן הבית הלאומי הראשון, שאירע בשנת 586 לפני הספירה, אבל הכוחות המשיחיים תבעו -
"יוּמַת נָא אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה (ירמיהו), כִּי-עַל-כֵּן הוּא מְרַפֵּא (מַרְפֶּה) אֶת יְדֵי אַנְשֵֹי הַמִּלְחָמָה..." (ירמיהו, ל"ח, פס' ד'). הסתה של הכוחות המשיחיים, שהתבצרו בצמרת הממשל המלוכני - ממלכת יהויקים וממלכת צדקיהו - הצליחה להשתית על העוצמה המוסרית של ירמיהו תווית של עוכר ישראל, אויב המחליש את רוחם של הלוחמים בעת מלחמה ותומך באויבי ישראל. בהשאלה לימינו -"תומך בערבים" דינו מוות". והכוחות המשיחיים בצמרת השלטון חתרו להמתתו, כי כל עוונו הוא התנגדות למלחמה ודרישה להפסקתה.
השרים שפטיה בן-מתן, גדליהו בן-פשחור, יוכל בן שלמיהו ופשחור בן-מלכיה (ירמיהו ל"ח, פס' א'), שראו בירמיהו בוגד, רוחם מרחפת בממשלת ישראל כיום ואף מנווטת אותה. העוצמה המוסרית והערכית של הנביא ירמיהו, שהניעה אותו לקריאה להפסיק את המלחמה לא עמדה לו מול הסתה פרועה חסרת בלמים של הנהגה משיחית קיצונית שעל-פי מוצא פיהם יצאה לפועל המדיניות של המלכים יהויקים וצדקיהו בהכרזות המלחמה נגד המעצמה הבבלית. העוצמה המוסרית והערכית והראיה הפוליטית המפוכחת של ירמיהו התגמדה מול עוצמות ההסתה הפרועה של הכוחות המשיחיים, וירמיהו מצא עצמו כלוא במכלאה בבור ללא מים.
היום אנחנו מציינים את יום י"ז בתמוז, יום פריצת חומות העיר ירושלים לאחר שלוש שנים של מצור. מצור שגרם לרעב ולקריסת כל מערכות החיים בעיר ירושלים. התלמוד הבבלי חושף תמונה מזוויעה של קנאות משיחית, שאנשיה בריונים קנאים שרפו מאגרי מזון כדי לפגוע בכוחות שהיו מוכנים לקבל את ההכרעה להפסקת המלחמה כדי להחזיר חיים לעיר ירושלים ולחלצה מהכאוס בו היא נתונה בדרכה לחורבן והרס מוחלט של קיומיות מדינית.
י"ז בתמוז הוא עבורי לא רק יום צום, אלא אני מתייחס ליום הזה כיום של חשבון נפש - איזו חברה אנחנו רוצים להיות. מול הגישה הסוגדת לכוחנות ללא כל הבנה שיש מגבלות לכוח, אני בין המייחלים לחברה שאדני נדבכיה יהיו תמיד מעוגנים בעשיית "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְהַצִּילוּ גָּזוּל מִיָּד עָשׁוּק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנּוּ וְדָם נָקִי לֹא תִּשְּׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה (ירמיהו כ"ב, ג'). אני מייחל בחשבון הנפש של היום הזה לכינון תשתית של חברה שוויונית ולא יהיה צורך להתריס - כי "נִמְצְאוּ בְּעַמִּי רְשָׁעִים ... בָּתֵּיהֶם מְלֵאֵי מִרְמָה...דִּין לֹא דָּנוּ, דִּין יָתוֹם, וּמִשְׁפָּט אֶבְיוֹנִים לֹא שָׁפְטוּ..." (ירמיהו, ה', כ"ה).
הקיום שלנו בארץ "לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם" (ירמיהו .פרק ז', פסוק ז' מובטח רק אם נהיה חברה, שבה אנחנו לא בוטחים "עַל דִּבְרֵי הַשֶּׁקר לְלֹא הוֹעִיל" (שם, פסוק ח'). כל השמים את יהבם על בית המקדש, הם משלים עצמם, כי בית מקדש אינו הגנה על פורעי חוק. היום ביום צום י"ז בתמוז אני מאמץ את דברי ירמיהו, שבית המקדש אינו מערת פורצי חוק. "הַמְעָרַת פָּרִיצִים (פורצי חוק) יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו?" (שם פסוק י"א).