באמצעי התקשורת כאן מתנהל מסע שתכליתו להתריע מפני אפשרות שקאמלה האריס, סגנית נשיא ארה"ב ומתמודדת על כהונת הנשיא, תתואר אצלינו כ'אויב' מדיניותה של ישראל. בימים אלה נחשפים ציטוטים מתוך התבטאויות של האריס. אלה התבטאויות המרמזות על הסתייגותה מצעדים של ישראל הננקטים במהלך העימות ישראל-חמאס.
התבטאויות האריס אינן בולטות בהשוואה לגינויים בולטים מאוד של צעדים הננקטים על-ידי ישראל במהלך הקרבות. קאמלה האריס, סגנית הנשיא ביידן, איננה דמות פוליטית מוכרת על-ידי ישראלים רבים. מיום שהיא מוצגת כמתמודדת מול דונלד טראמפ על הנשיאות, בנובמבר 2024, זוכה האריס שיוצמד לה אצלינו מעין מעקב צמוד אחר הערותיה הפוליטיות. ובאלה, לא קשה לאתר את עמדתה כלפי המאבק הישראלי נגד הטרור החמאסי.
אין צורך להתריע בראש חוצות מפני האפשרות הקלושה מאוד שאולי האריס תנצח את דונלד טראמפ בהתמודדות מולו. כי מה משקפת מציאות זו, כמתוארת כאן? בראש ובראשונה נחשפת ישראל כמדינה החוששת מפני מרכזיותן של דמויות בזירה הפוליטית שאינן מזדהות עם צעדים מסוימים שנוקטת ישראל.
אגב-כך יורשה לנו להזכיר כי ארה"ב היא המעצמה החשובה ביותר בעולמנו. והיא מאמצת עמדות גם ללא 'אישור' של ישראל. 'מותר' לה. בלשון מחוספסת ניתן להבחין, אולי, בחששות ישראליות מפני הצלחות בזירות של פוליטיקאים אמריקנים. הסתייגויות של אישים מפני צעדים ישראלים אינן הופכות אישים אלה, כקאמלה האריס, לאויבי ישראל.
בכל הכבוד, ראוי שפרשנים ישראלים יתחשבו במעמדה של ארה"ב, כלומר במציאות עצמה. אנו ממליצים בזה להדגיש מילות הערכה, בהבעת תודות למכלול הסיוע שמושיטה ארה"ב לישראל. סיוע זה ניתן כביטוי אמריקני המחשיב את מעמד ישראל, כמאחז איתן, באזור המסובך.
הסתייגויות של מדינות זרות, גם של בריטניה, לא משתוות בחריפותן להתנגדות הפנים-ישראלית למדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא נזכיר שוב את לכסיקון הגידופים, עתירי גסות רוח, המוטחים בנתניהו. דומה כי יש ליחל להבעות תמיכה בנתניהו מצידן של מדינות זרות. את חריפות ההתנגדות לנתניהו בתוך המדינה בה נבחר להנהגתה, נותיר לדיון על נושא עקרוני: מהי מידת חופש הביטוי הראויה להתממש בדמוקרטיה, בארה"ב או בישראל. מוטב לטפח ביטויי אהדה לישראל, וזו משימה ענקית, ולא לנפח הערות ביקורתיות, שוליות בדרך כלל. לא בהן תלוי שלומה של המדינה.