יש המחזיקים עצמם כאנשים הבקיאים ואוהבים תנ"ך. הם משננים את הכתוב בו אם בשיעורים שבועיים קבועים הנוגעים ל"פרשת השבוע", ואם בלימודים מחזוריים וסדורים של ספריו. לא אחת דואגים הם לצטט מהכתוב בו כדי לרמז שהם נוהגים ברוח הנאמר בו. לדידם "ספר הספרים" שהנחיל העם היהודי לעולם אוצר בתוכו את הערכים הנעלים לקיומה של חברת מופת המושתתת על שוויון, צדק וחירות לפרט.
בפרשה שנקרא השבוע, פרשת "מטות" אנו פוגשים את הערך של "מנהיג מופת", התכונות המאפיינות אותו ומעמידות אותו במעמד של מנהיג על ואמיתי. הדבר בא לידי ביטוי במלחמת ישראל במדיין. משה מצווה מפי הגבורה ללחום את מלחמת ישראל במדיינים, אשר הכשילו את בני ישראל בזנות בבעל פעור וגרמו למותם של 24,000 מבני ישראל.
נקמת בני ישראל במדיין היא המשימה המדינית האחרונה המוטלת על משה לפני מותו. כך נאמר לו במפורש: " נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל-עַמֶּֽיךָ". מיתתו של משה תלויה ומותנת בביצוע שליחות זו. אמר רבי יהודה אילו רצה משה לחיות עוד כמה שנים היה הדבר בידו. יכול היה לנהוג סחבת, להקים ועדת מומחים לגיוס, או לכנס מועצת מומחים צבאיים ולהכריז על תקופת אימון הכשרה וחימוש הלוחמים. כך היה זוכה לעוד שנות חיים נוספות.
אך התורה מספרת לנו כי משה נהג אחרת, חרף הצער והכאב שהיו בלבו (אי הכניסה לארץ ישראל). אף על-פי כן אינו מעכב את מיתתו, הוא מזדרז לביצוע המשימה שבעקבותיה תסתיים פרשת חייו. על כך אומר המדרש: "להודיעך שבחו של משה, שלא אמר בשביל שאחיה אעכב נקמת בני ישראל במדיינים", אלא מיד פקד: "וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל-הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל-מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת-יְהֹוָ֖ה בְּמִדְיָֽן" חז"ל עומדים ומפרשים שהביטוי "החלצו" הוא לשון זירוז, לא רק שלא עיכב אלא אף זירז את מותו.
משה אף דאג שבני ישראל לא יעכבו את המלחמה ואת הניצחון על מדיין כדי לדחות את גזרת מותו של מנהיגם האהוב, ככתוב: "וַיִּמָּֽסְרוּ֙ מֵאַלְפֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה שְׁנֵים-עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֥י צבא".
למרבה הצער אנו עדים היום כי אצל אלה האוחזים בידם את ספר הספרים ומצהירים על דבקותם בו, "הדיבורים לחוד והמעשים לחוד". רחוקים הם מלנהוג ולאמץ את "מנהיגות-משה". תאוות השלטון שבמוחם מעבירה אותם על דעתם. כדי להרוויח עוד יום או יומיים על כסאם, הם יתעמרו בחברה שלמה ויסכנו חיים של רבים גם אם עליהם אין איום או סכנה. איפה יש אנשים כמו האיש ההוא?