בעיצומה של מלחמת העצמאות דרש ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון להדפיס ולחלק לכל חיילי צה"ל בכל החזיתות את השיר "על זאת" של המשורר נתן אלתרמן, אותו פרסם ב-19 בנובמבר 1949 בטור השביעי בעיתון היומי "דָּבָר". בשיר "עַל זֹאת" הביע המשורר נתן אלתרמן מחאה על אי-שמירת טוהר הנשק על-ידי חיילי צה"ל בעת מבצע "דני", כשפגעו ללא הצדקה באזרחים תושבי העיר לוד, שחלקם גורש מהעיר וחלקם נס ממנה. נתן אלתרמן התריס בשיר "על זאת" על טבח לא מוצדק שבוצע בידי חיילינו בעיר לוד. ראש הממשלה, דוד בן-גוריון ראה בשיר המחאה של נתן אלתרמן כלי לעיצוב הדמות המוסרית והערכית של הצבא הישראלי, הנלחם את מלחמת הקוממיות של העם היהודי נגד אלו המבקשים למנוע את הקמת המדינה. אני חש שקיימת עוצמת פער תהומית בין הנוכחות המוסרית והערכית של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, ובין הנוכחות המוסרית והערכית שמייצג ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו. קיימת עוצמת פער תהומית בין גבהות הנפש של ראש הממשלה הראשון ובין השפל המוסרי של ראש הממשלה הנוכחי, שמגלה הבנה לגיבוי, שנותן השר לביטחון לאומי, איתמר בן-גביר, למשטרה, שלא פעלה נגד פולשים לבסיס צבאי. כשבימים אלו בפני פרקליטות צבאית הוצגו ראיות רפואיות מבית החולים בעיר באר שבע, לפיהם נעשו מעשים לא תקינים באסיר, פעלה הפרקליטות כנדרש על-פי החוק. לצערי, החקירה של הפרקליטות זכתה לתגובה אלימה מילולית וגם פיזית בחדירה לתוך מתקנים צבאיים של המוני בני אדם המוחים נגד פעילותה של הפרקליטות תוך כדי היעדרות מוחלטת של המשטרה. וכשהמשטרה כבר הגיעה לא נעצר אף לא אדם אחד שנכנס למחנה ללא היתר, ובוודאי גם לא הועמד לדין על הפעלת כוח נגד חיילים בהיכנסו לבסיס צבאי ללא היתר. התופעה היא חמורה במיוחד, שגם היו ברשויות השלטון שרים, שנתנו גיבוי מוחלט למעשים המופקרים שיש בהם הפרת חוק גלויה וסכנה למשטר הדמוקרטי. אינני מתעלם מהעובדה, שמדובר באסיר שאני רואה בו בן מוות, כשיש ראיות כי הוא ביצע מעשי טבח אכזריים באזרחי ישראל ב-7 באוקטובר. את פסק דין המוות יבצעו רק הרשויות שהוסמכו לכך על-פי החוק. אני מבקש לעשות היום מה שעשה ראש הממשלה הראשון. אני מבקש לחלק רק קטע קצר מאוד מהשיר של נתן אלתרמן, המוחה על מעשה שלא הייתה הצדקה מוסרית לבצעו בעת מלחמה למען עצמאותה של מדינת היהודים. עַל זֹאת הוּא חָצָה עֲלֵי גִּי'פּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה נַעַר עַז וְחָמוּשׁ...נַעַר כְּפִיר וּבָרְחוֹב הַמְּדֻבָּר אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה נִלְחֲצו מִפָּנָיו אֶל הַקִיר בבית השני מתרעם המשורר נתן אלתרמן על טבח לא מוצדק באזרח כשנער עברי ניסה על אדם זקן את המקלע -"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע". הניסיון הלא מוצדק במקלע בתושב העיר לוד שהסתיים בהריגתו, הוא שהניע את ראש הממשלה להפיץ את השיר, כדי שיגיע לכל חיל וחיל בצבא הגנה לישראל. וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּים-חָלָב: "אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע" ..וְנִסָּה רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.... הבית השלישי נפתח בשורה "זֶה צִלּוּם מְִּקְרָבוֹת-הַחֵרוּת, יְקִירִים!" . את התופעה הלא מוסרית, המזדקרת מהתמונה שבצילום הזה, מבקש דוד בן-גוריון לגדוע, ואילו בנימין נתניהו אינו נוקט עמדה נגד מתפרעים, שהודפים חיילים הניצבים בשער בסיס צבאי וחודרים לתוכו. לבן גוריון חשוב שעל מלחמת החרות של עם ישראל לעצמאות מדינית לא יוטלו כתמים של אי-מוסריות. הקנאות המשיחית במחנה של איתמר בן-גביר, שהיא גם המשענת עליה נשען שלטונו של בנימין נתניהו, מתגאה במעשים הלא מוסריים כמו התפרצות אלימה לבסיסים צבאיים.