מה נאמר? הקברניטים של ערוצי הטלוויזיה עושים הרבה כדי שאנו, הצופים, נשתעמם בעת צפייה במרקעים וגם נתמלא בחרדה. חרדה מפני אופי התקיפה הצפויה של אירן, כמובן. דומה כי ככל שמתארכת המלחמה, ולאחר חיסולם של בכירים אירניים, כך גוברת החרדה של הצופים. ומדוע פושטת החרדה? הרי יש אומרים כי למעשה המלחמה נסתיימה. פה ושם עוד נותרו לחיסול כיסי התנגדות של החמאס, אבל כוחו של צה'ל מיצה את המערכות נגד חמאס.
אז במה נעסוק בשעות המסיימות, כנראה, את הקרבות "הקטנים" מול החמאס? ובכן, הגיע תור הניחושים לגבי כוונותיה של אירן. והחרדה שלנו - רק גוברת. היא גוברת גם מסיבה חשובה זו: בכירי צה'ל (ב-מיל.) חוזרים וממליצים:"להירגע!", והמלצה זו ממוענת לאזרחים. על ה"להירגע!" חוזרים ומצהירים ללא קץ. אבל, ככל הידוע ואף הלא ידוע, אירן מתכוננת, למרות החיסולים, ופרשנים לענייני אירן כאן רק מרבים בסברות, סליחה בניחושים.
לפעמים אפשר להתרשם מדברי 'המומחים' או הפרשנים הישראלים כי זה עתה יצאו בטהרן מנוכחותם בישיבות ההנהגה הצבאית-מדינית של אירן. ויש בישראל מי שהתעטפו בגלימת הנביאים, וישראלים מסמנים למטכ"ל האירני את היעדים הראויים ביותר לפגיעה במטרות ישראל. כנראה, מתוך חרדה שמא הטילים לישראל יפגעו בשטחים פתוחים. האם אלה מילות-הרגעה?!
אירן אף הפיקה סרטון שנועד לתגבר מציאות זו המשקפת ביטויי חרדה וניחושים בישראל. כך גובר החשש מפני התקיפה כי תבוא. אלוף (במיל.) עמוס ידלין, פרשן ערוץ 12, יכול היה להסתפק באולפן 12 בהבעת ההמלצה "להירגע", אך בלא לחזור עליה בהיותה מייגעת, אף עקרה, בניסיון לפרק את המתח בו שרויים הצופים. אפשר שסברו הצופים כי, אכן, חזרה אין סוף על ההמלצה להירגע רק באמת מרמזת כי אירן אכן מתכוננת לפגיעה חסרת תקדים בישראל.
לתחושת החרדה האופפת את האזרחים, מתלווה משמעות אסטראטגית. הרי בכירי אירן מסיקים כי ישראל חדורה "פיק ברכיים; הם מסיקים בקלי קלות שישראל לא מטילה מורא על אירן, אלא אירן היא שגורמת לחרדה, לאותו "פיק ברכיים" בישראל. ובינתיים, מתמלאת האווירה באולפנים ברגשות מורא מרוב הקריאות "להירגע". הבה נחסוך במילים. נרבה בעובדות ולא בסברות. נרגיע.