בסרטון שלמעלה עמית מצליח לשכתב את העבר, ההווה והעתיד, והכל בפחות מדקה וחצי.
בתחילה, עמית מספר כי החזרנו את החמאס 20 שנה לאחור - כפי שלא הייתה תגובה משמעותית של חמאס לאחר שחיסלנו את אחמד יאסין ב-2004, כך לא הייתה תגובה משמעותית גם לאחר החיסולים של מוחמד דף ואסמאעיל הנייה. סגל שוכח להזכיר שהסיבה שלא הייתה תגובה משמעותית לאחר חיסון יאסין, היא שבאותה תקופה השליטה הביטחונית ברצועה נחלקה בין הרש"פ לישראל והחמאס היה קטן וחלש יותר בסדרי גודל בהשוואה לעכשיו, גם אחרי השחיקה המשמעותית שעבר ב-10 חודשי מלחמה. גם לאחר ההינתקות, עד השתלטותו של חמאס על הרצועה ב-2007, יכולתו של ארגון הטרור לירות רקטות לעבר ישראל הייתה מוגבלת מאוד בגלל השליטה הביטחונית של הרש"פ ברצועה. אבל סגל מתנגד לחזרת הרש"פ לרצועה, אז מוזר לראות את הגעגוע שלו לשלטונה שם. אגב, מאז שסגל אמר את הדברים, חמאס כבר ירה לעבר ישראל 70 רקטות "לזכרו" של הנייה.
אחרי זה סגל עושה סיכום ביניים למלחמה וטוען שהוא יותר "מחמיא" מהתחושות שלנו לגביה. בין היתר הוא מציין כי יכולות המנהור של החמאס "נפגעו בצורה אנושה". קצת מוזר לשמוע טענה זו ממי שחשף אך לא מזמן מסמך רשמי של צה"ל בו מודה הצבא שמנהרות החמאס בכשירות גבוהה ושהחמאס אף שיקם מנהרות ויכולת מנהור התקפית שנפגעו.
עמית מסיים וטוען כי שללנו מהחמאס יכולות משמעותיות ביותר במהלך המלחמה. אבל עמית "שוכח" לציין מי אפשר לחמאס להשיג את היכולות האלו מאז 2009, מי ראה בחמאס נכס, מי אישר להכניס מיליארדי דולרים לרצועה לרכישת אמל"ח, מי אפשר לו להגדיל את יכולת הירי הרקטי בסדרי גודל, מי העביר לו מאות אלפי טון של חומרי בנייה לבניית מנהרות, מי עיצב את כל האסטרטגיה המדינית שלו סביב בידול בין יו"ש לרצועה ומי כרת ברית לא-כתובה עם השטן החמאסי. כל זה נעשה בידי בנימין נתניהו בתמיכתו של עמית ובתמיכת מחנה הימין כולו.
עמית גם "שוכח" לציין מי ניהל את המלחמה כך שאחרי 10 חודשים, ישראל הגדולה עדיין לא הכריעה מיליציה נטולת חיל אוויר ושריון, עם לא יותר מ-40 אלף לוחמים, בזירת לחימה קטנטנה בגודל 360 קמ"ר, כשההישג הגדול שהושג במלחמה הוא ש"שללנו מחמאס יכולות משמעותיות".