שמע סיפור, סח לי עורך עיתון באיטליה: במטוס ממילאנו ישבו לידו ישראלים בני גילו ששבו מחופשה, בדרכם ארצה. שיחתם הייתה שיר פרידה מישראל והציונות, יאוש מ"מה שקרה למדינה" וחוסר תקווה לעתידה. ואז ראה לפניו נערים בני 17, גם הם שבו ארצה. שיחתם הייתה מראה הפוכה למבוגרים. ברור להם שהם הולכים לשרת ביחידות קרביות ולהגן על המדינה. הם רואים בזה ערך מרכזי וכבוד. זו המדינה שחלמנו עליה, אמרו. שני עולמות שונים לגמרי, השתומם.
הראיתי לו סרטון מטקס סיום הטירונות של משמר הגבול השבוע. בני זכה לפקד שם על מחזור טירונים. בדברי הפרידה שלו מחייליו חזר על מה שאמר מפקדו על בני לא מזמן, כשהיה טירון: "היה לו משהו מיוחד, ניצוץ בעיניים, רצון להצליח, להוכיח לעצמו שהוא יכול לעשות דברים שלא האמין קודם". ואז בני קרא לטירון הנבחר והעניק לו את כומתתו האישית וחיבוק אמיץ.
התבוננו בהם והתפעלנו ביראה; ילדים בני עשרים עם רוח בת אלפיים שנושאים על שכמם את העול הכבד כעפר, שמחים בארצם שהעניקה להם את הזכות להגן עליה. הצצתי בעיני העיתונאי הוותיק שראה המון בחייו; היה בהן ניצוץ של תקווה.
מה המצב באיטליה, שאלתי. אמר שמתחת לפני השטח מתרגשת שנאה גדולה לישראל. אנשים מוסתים, והאנטישמיות שהודחקה בזמנים אחרים, שבה ומציצה בעקבה של המלחמה.
שבוע קודם לכן שמעתי זמירות דומות מיהודים בניו-יורק. כמה סיפרו שקנו נשק ליום צרה. אמרתי ליהודים שהם קיבלו את כל הסימנים לשוב ארצה. פתחתי במסכת סנהדרין, שם אומרים חכמינו שאם ישראל אינם עושים תשובה, הקב"ה מעמיד להם מלך קשה כהמן, ומיד עושים תשובה. הרב יהודה אלקלעי הוכיח שהמשמעות הראשונית של "תשובה" במקרא אינה דתית, אלא גאוגרפית: לשוב הביתה. בואו הביתה, דחקתי בהם.
ישראל לא משקיעה מספיק בהסברה, אמר העורך האיטלקי. אפשר לפעול ביעילות: התמקדו ברשתות חברתיות מסוימות עם מסר מרכזי אחד בכיוונים שונים: האם יש לעם היהודי זכות למדינה משלו? אם כן, האם יש לישראל זכות להגן על עצמה? דיברנו על כך שהמלחמה הנוכחית החזירה את כולנו למלחמת העצמאות הראשונה בתש"ח.
אח"כ דיברתי בסוכנות ידיעות גדולה על חרפת המערב. נשיא טורקיה ארדואן איים לפלוש לישראל. חברה בנאט"ו מאיימת להילחם בישראל. הנה מדד לחולשת ארה"ב כמנהיגת הברית הצפון אטלנטית. ומה תגובת המדינות החברות? שמעתי את חירט וילדרס מגנה. והשאר? שתיקה רועמת. ישראל, אמרתי, אינה צריכה את הגינויים האלה. זה אתם שצריכים להציב עמדה ברורה בשאלת זכותה של ישראל להגן על עצמה, מכיוון שזו אינה המלחמה שלנו בלבד, אלא מלחמתו של העולם החופשי כולו נגד עריצות המבקשת לשעבד אותו בשמה של אמונת מוות. הסתכלו על רחובותיכם, נרדמתם בשמירה ואינכם רואים את הסכנה המתרגשת עליכם. ארדוגן איים בעקיפין על הציוויליזציה היהודית-נוצרית, שישראל משמשת מוצב קדמי בהגנה עליה.
ממדרגות הקתדרלה בוויטרבו, העיר ששימשה בימי הביניים כמקום מושבם של האפיפיורים שהתחרו בוותיקן, השארתי הודעה לבני: הנה אתה מבין על בשרך את משמעות הציווי המקראי: "והגדת לבנך", או "והגדת לחייליך". העברתי לך מה שאבי העביר לי מהוריו, ואתה תעביר בע"ה לילדיך, כפי שעשית עם חייליך. משמעות המסירה הבין דורית היא שאנחנו חוליה בשרשרת ארוכה, חלק מאומה עתיקה שצלחה מכשולים ששום אומה אחרת לא עמדה בפניהם. שרינו עם אלוהים ועם אנשים, ויכולנו להם.
אתה דור רביעי לאושוויץ, אמרתי לבני, סבתא רבתא שלך נשלחה לשם בקרונות בקר ושרדה כדי להקים משפחה במדינה העצמאית שלא הייתה קיימת אז להגן עליה. עכשיו התור שלכם.