מאז ה-7 באוק' 23 (השבת השחורה), ניטש ויכוח עז סביב השאלה: מיהו הגורם הנושא באחריות לאסון הנורא שפקד אותנו. לית מאן דפליג כי התפיסה ("הקונספציה") שהחמאס מורתע הייתה נחלת כווולם - דהיינו הן בקרב הצמרת הצבאית, הן הביטחונית והממשלתית והן אצל העומד בראשם - ראש הממשלה. הצמרת הצבאית והביטחונית נקטה מיד בגישה אמיצה ואצילית והכריזה קבל עם ועדה על אחריותם לאסון ולמפלה. מנגד ראש הממשלה ושריו מסרבים ומתחמקים עד היום מאחריות בנימוקים וניסוחים אקרובטיים מעוררי תהייה ועלבון.
כדי לנסות להכריע על מי להטיל את האחריות וכמה יש לחקור ולבחון מי הביא לביסוס והטמעת התפיסה (הקונספציה) כי "החמאס מורתע", לכן לא נשקפת ממנו כל סכנה בזמן הנראה לעין. כדי לענות על כך נכון להשיב בדרך השלילה. מי כופה על מי את דעתו והשפעתו, האם הצבא על ראש הממשלה ושריו, או ראש הממשלה וממשלתו על צמרת צה"ל ומערכת הביטחון? גם אם נקבל את הטענה כי במרוצת הזמן הצמרת הביטחונית נהנתה ממעמד מיוחד, ולכן השפעתם על הממשלה הייתה מכרעת עדיין יש לקבוע כי ממשלה נבחרת כדי לשלוט ולכפות את מדיניותה (המלומדת) על כל המערכות הכפופות לה. אם לא נהגה כך בה האשם.
למרות הנאמר ולאחר הקביעה כי צה"ל ומערכת הביטחון כשלו בהערכות המבצעית וההגנתית על הגבול בבוקר 7 באוקטובר, עדיין נכון וצריך לנסות ולבסס את התשובה על מי יש להטיל את עיקר האחריות הכוללת לאסון שפקד אותנו. כדי לענות על כך נכון לבחון כיצד כלל המערכות תפקדו ופעלו לאחר ההלם של ה-7 לחודש, מיום ה-8 לאוקטובר והלאה. כמדומני שעל כך לא קשה להשיב. הממשלה על כל שריה ושלוחותיה (למעט משרד הביטחון), קפאה על מקומה כמוכת הלם ומאז ועד היום לא הצליחה להשתקם ולחזור לא לפעילות שוטפת ובוודאי לא לפעילות מוגברת כדי לפתור בעיות שהתעוררו בעקבות האסון. לעומתם צה"ל ומערכות הביטחון בתוך יום התעשתו ויצאו נחושים אל החזיתות וידם על העליונה.
המסקנה מכך - למרות שהקונספציה נכפתה עליהם מלמעלה, הצבא ומערכות הביטחון הכינו עצמם, בנו את כוחם, תכננו את דרכיהם והצטיידו לתרחישים השונים בהנחה שהאויבים שמסביבנו יגיחו לפתע ממאורותיהם ויתנפלו עלינו ללא רחם. מנגד ראש הממשלה, השרים ומשרדיהם נותרו לכודים בקונספציה של ה-6 בחודש ללא ידע וללא תוכניות כיצד לפעול למקרה שנותקף מחזית אחת או יותר. לכן, כדי לחמוק מהמחדל הקונספציה, הקיפאון וחוסר התפקוד, יש לגלגל את כל האחריות והאשם על הצבא, על העומד בראשו ועל מערכת הביטחון, כי הם לא יכולים להתגונן ולהגיב. כך ניתן לקבע את התודעה הזו בקרב (רוב) הציבור "ואנו" נמשיך לטעון לחפותנו נקיים מכל אשמה.
לסיכום: אם קבעת קונספציה ואתה רוצה לחמוק מאשמה כל שעליך לעשות הוא לא להודות ולא לקחת אחריות, בוודאי נכון הדבר אם אלו שאינם אחראים לקונספציה וקיבועה בתודעה "התנדבו" ולקחו על עצמם את האחריות. למה, למה דרך רשעים צלחה?