מצער, שבממשלת ישראל אינם מבינים שהזמן הולך ואוזל לאלו שנותרו בחיים מתוך 115 החטופים. מצער, שבממשלת ישראל לא הופנמה ההבנה האנושית והמוסרית, שהחיים עומדים לנוס מאלו שנותרו בחיים בגיהינום של מנהרות האופל בעזה, והיד הגרומה של המוות כל רגע עלולה לקטוף את חייהם הנקיים והטהורים של אלו שנותרו בחיים. מדובר במספר לא ידוע שהם כבר בבחינת הרוגים ומספר לא ידוע שהם בחיים, אבל ירויים בנפשם. אני חושש מהיום המבהיל, שנקבל רק 115 שקי אשפה, שיקבלו את השם המכובס - ארונות מתים. פסגת החירום, שאמורה להתקיים ביום חמישי 15 באוגוסט, היא קריאה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לחתום על עסקה בה הוא יכריז על הפסקת המלחמה, מה שיצור את התנאים להשבת החטופים מגיא ההריגה לביתם, ואנחנו כחברה נפרע את החוב המוסרי כלפי אלו שללא עוול בכפם הופקרו על-ידי מי שהיה חייב להעניק להם ביטחון במדינתם. ההכרזה על הפסקת האש תקטין משמעותית את הסכנה למלחמה אזורית עם אירן, חמאס וחיזבאללה, מלחמה שעלולה ליצור בישראל מציאות חיים מדממת ומעמידה בסיכון קיומי את הבית הלאומי השלישי על כל היפה שיצרנו בו מאז ימי העלייה הראשונה. אני פונה לשוללים את ההסכם, שהם למעשה היום משענתו של בנימין נתניהו בתפקיד ראש ממשלה, שהחתירה להסכם מבוססת על עוגנים משמעותיים. ראשי החמאס עוד טרם הנסיעה של נתניהו לארצות הברית הביעו נכונות להתגמש, ואמרו שמקובל עליהם המתווה שהציג הנשיא ביידן, מתווה המבוסס על הצעה של נתניהו. שולחן ערוך, ספר הלכה המקובל על רבים בממשלת ישראל, מבהיר לנו שאיחור של רגע בפדיון שבויים זה מעשה של שפיכות דמים. כדי למנוע את שפיכות הדמים יש לחתור ולקבל את ההבנות שהושגו עם מצרים בנוגע לפיקוח על מעבר ציר רפיח וציר פילדלפי ולא לשחק בחיי החטופים. אני פוחד, שאם ביום חמישי 15 באוגוסט לא נחתום על העסקה והממשלה תאמץ את ההצהרות של איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ, אנחנו עלולים לחרוץ סופית את גורלם של טהורים וזכים הנמקים בגיהינום של עזה. אנחנו עלולים להמשיך לחיות עם צפון מדינת ישראל שרוף ודרום מדינת ישראל דרוס ורבבות תושבים פליטים במולדתם ללא כל אופק מתי יחזרו לבתיהם.