אני מבקש לפתוח במילות תודה לחברי קהילת נחל עוז המפוזרים במספר יישובים על יוזמתם המבורכת ערב ט' באב. יתברכו הקוראים לכל הקטבים בחברה הישראלית לקריאה משותפת במגילת איכה. לקריאה המבורכת נענו אלפים רבים מכל קצות הקשת הפוליטית. הם קראו לשיח מכבד איש את דעת רעהו גם אם הוא חולק על דעתו. בערב הזה חשתי, שירושלים אינה צריכה לבכות כנאמר במגילת איכה, פרק א' פסוק ב' על שבניה הנתונים במחלוקות קשות נטשו אותה - "בָּכוֹ תִּבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לְחָיֶיהָ, אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אוֹהָבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ... הָיו לָהּ לְאוֹיְבִים". בעצרת ובמיוחד בשיח המעגלים שהתפתח, חשתי, שיש מנחמים ואוהבים רבים לירושלים, המבטאים כמיהה עזה שלמען ירושלים שלנו עלינו לשמור על אחדות, גם כשיש קצוות פוליטיים. במעגלי השיח חשתי, כי נעלם כליל השיח האלים והבוטה בין קצוות פוליטיים ואת מקומו של השיח האלים תפס שיח מכבד בו כל אחד מבקש להביע את אמת חייו תוך כדי מאמץ לפלס דרכים לבניית גשרים עליהם נלך יחד. למרות שהיה לי קשה מאוד מבחינה בריאותית להשתתף בערב הזה בכיכר, אני מודה, שחשתי מרפא לחוליי בעוצמות של תחושות החיבוק החם של רבבות שעושים הכל רק כדי למצוא יחד את הדרך אל המשותף, וזאת תוך רצון ללמוד את הלקח המר מההרס והחורבן שנגרם לעם ישראל בחורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס וחורבן הבית השני בשנת 70 לספירה. חשתי, שכולם מבקשים את היחד כדי ללמוד את מה שקרה לנו פעמיים בעבר, רק כדי שלא יפקוד אותנו פעם שלישית האסון. חשתי את החרדה של כולם. דתיים וחילוניים, אנשי ימין ואנשי שמאל, כי עלול להינזק קשה כל הטוב והיפה שנבנה כאן בארץ ישראל מתחילת העלייה הראשונה בסוף המאה ה-19. במיוחד כל הטוב והיפה שנבנה ב-76 שנות עצמאותה של מדינת ישראל, שחיסלה גלויות שלמות של יהודים כמו גלות של כ-50,000 יהודי תימן, כ-120 אלף יהודי עירק, כ-50,000 יהודי בולגריה, עליה המונית של יהודים מרוסיה לאחר נפילת מסך הברזל. מדינה, שמנתה ב-29 בנובמבר 1947 600,000 יהודים, תוך כדי מלחמה על קיומה, כשהיא מאבדת באותה מלמה 6,000 מבניה, היא קולטת בעיצומה של אותה מלחמה כמיליון יהודים. על כל הנס הזה מרחפת היום סכנה. במהלך כל השיח מצאתי משאלה משותפת של כולם איך עלינו לנהוג יחד ולפעול יחד למניעת הסכנה לקיומיות של הבית הלאומי השלישי. ערב 586 לפנה"ס התפתח שיח אלים נגד ענק רוח כמו ירמיהו, שהביע דעה נגד המלחמה - "וַיְּצַוֶּה הַמֶּלֶך צִדְקִיָהוּ וַיִּפְקִידוּ אֶת-יִרְמִיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וְנָתַן לוֹכִּכַּר לֶחֶם... עַד תֹּם כָּל-הַלֶּחֶם מִן הָעִיר בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה (ירמיהו, פרק ל"ז, פסוק כ"א), ההסתה הפרועה מלווה באלימות מילולית קשה ואלימות פיזית יותר קשה מצד השרים, שהניעה אותם לאמירה נגד ירמיהו: "יוּמַת נָא הָאִישׁ הַזֶּה". (שם, פרק ל"ח, פסוק ד') כי הוא "מַרְפֶּה אֶת יְדֵי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" (שם, פסוק ה'). לו ערב 586 לפנה"ס היה מתפתח שיח מְכַבֵּד וּמְכֻבָּד בין המלך ושריו עם ענק הרוח ירמיהו לא היינו מגיעים ליום הארור של ט' באב 586 לפנה"ס. לו היה מתפתח שיח מְכַבֵּד וּמְכֻבָּד בין השלטון ובין דעותיו של רבן יוחנן בן זכאי ניתן היה למנוע את האסון של שנת 70 לספירה. השכר של חברי קיבוץ נחל עוז, שהם עשו צעד נחשוני, צעד קטן וזעיר מאד. מי ייתן והוא יוביל לנתיבי שיח רבים פוריים ומכבדים בהיקפים גדולים יותר, שיניבו גם תוצאות חיוביות. לסיום, אני חש חובה להודות פעם נוספת לחברי קהילת נחל עוז הפזורים ברחבי הארץ על החוויה שהעניקו לי ערב ט' באב.