לא מכבר צדה את עיניי ידיעה שכותרתה: "החסיד שהואשם בקשרים עם סוכן אירני - הבנתי משהו לא כשר, רציתי להרוויח כמה גרושים". בידיעה שמקורה בשיחה בתוכנית "בינימיני וגואטה" ברשת ב' ב-כאן11 הבנו כי מדובר בחסיד וויז'ניץ החשוד בריגול למען אירן. התיאור הזה סטראוטיפי. שכן הציון שמדובר בחרדי מלמד שזה חריג. כאילו חרדים אמורים להיות מעין כת טהורה כתכלת הרקיע, בניגוד לשאר היהודים החילוניים. ולא היא. לא בימינו. פעם בפזורה, וגם ביישוב ובראשית קום המדינה, התנועות החרדיות אכן לא הכירו במדינת ישראל מכיוון שהגאולה אמורה לבוא עם ביאת המשיח. עם זאת, בין אם בשל האמונה ובין אם בשל סיבות אחרות הם היו ערכיות ומוסריות יותר. מכיוון שהם לא הכירו בציונות המדינית, הן היו יותר אוניברסליות ולא לאומניות גזעניות. כיום יותר ויותר חרדים הפכו ללאומנים גזעניים. פעם הקנאות שלהם באה בעיקר לידי ביטוי במריבות בין החצרות ואילו ביחסי יהודים עם יהודים, גם חילוניים, הייתה גם אחווה, כמו בעיר שבה נולדתי וגדלתי במרכזה של פולין. יותר מזאת. פעם התנועה החרדית הגדולה ביותר, "אגודת ישראל", הייתה בפועל "ציונית" ועודדה עליה לארץ ישראל. זאת בניגוד להאשמה המופרכת מצד אחד ממנהיגי הציונים הכלליים, יצחק גרינבוים, שהם נגד עלייה לארץ ישראל. לא זו בלבד שלא מנעו עלייה אלא עודדו חסידים לעלות ולרכוש קרקעות אבל לא להיות למעמסה על הקופה הציבורית. במסגרת תחקיר לספרי "גשר של נייר" ביקרתי במשרד של מכון "עמודי אור" בשכונת גאולה בירושלים, שבראשו עמד וחקר את תולדות חסידות גור, אברהם מרדכי סגל. האיש בר אוריין הביא בפני את הסיפור הבא. חסיד גור התייצב לפני האדמו"ר אברהם מרדכי אלטר, אחרון אדמו"רי גור בפולין לפני המלחמה. החסיד ביקש מן האדמו"ר את ברכת הדרך לעלות לארץ. הרב אלטר תהה ממה הוא יתפרנס. וזה השיב לו מיצירת יין. " ואיך תפיק את היין", שאל האדמור. "מצימוקים", ביידיש רוֹז'עֶנקיס, ענה לו החסיד". על כך העיר לו האדמו"ר "אתה נוסע לארץ ישראל, ארץ הגפן כדי לייצר יין מצימוקים? אתה תהיה עול על הקהילה היהודית שגם ככה היא משוועת לעזרה". אני יודע שאלמלא המשבר הכלכלי של שנות השלושים, סבי דוד ניידט, יו"ר הקהילה, מעשירי העיר ומידידיו הקרובים של האדמו"ר מגור, התכוון לרכוש קרקעות בארץ ישראל, והוא שקנה סרטיפיקטים לשתי נכדותיו הבכירות לנסוע לארץ ישראל. הן למדו בנהלל ולא "בבית יעקב" של האגודה. האדמור עצמו ביקר חמש פעמים בארץ והביקור האחרון ארך יותר משנה. אגודת ישראל הייתה התנועה החרדית היחידה שתמכה בהקמת המדינה והחתן של האדמו"ר מגור הרב יצחק מאיר לוין נמנה עם החותמים על מגילת העצמאות. הרב אברהם מרדכי אלטר היה הומניסט גדול רודף שלום לא רק בין החצרות כמו גור ואלכסנדר שלפנים נהלו מלחמת חורמה אחת נגד השנייה, אלא בין היהודים לבין עצמם, חרדים וחילוניים ולמען שלום בכלל. הוא כתב: "אם אין שלום אין כלום". כיום האדמור מגור הוא יעקב אריה אלטר נכדו של אותו אדמו"ר. איפה הוא ואיפה סבו. איפה אגודת ישראל של פעם והיום. היום האדמור הוא בעל נכסים רבים ובאמצעות נציגיו בממשלה דואג בעיקר לשאוב כספים מן הקופה הציבורית. הוא רחוק מלהיות מופת כמו סבו. לנציגו לממשלה הוא בחר ביצחק גולדקנופף. בתרגום "כפתור זהב". עוד אדם שתומך בשלטון לא מוסרי ומושחת, בורים ועמי ארץ. בעיר שלנו בפולין כאשר נודע באחד השבתות כי עומדים לעצור אחד מחסידי העיר, ביקש רבה של העיר, הרב בער, מסָבּי בטרם מוצ"ש כי ברגע שמופיע כוכב בשמיים, לאמור בערוב השבת, עליו לנסוע ברכבת לבירה ורשה כדי לבטל את רוע הגזירה. אני משוכנע שאילו הדבר לא סבל דיחוי מסוים הרב בער היה מורה לסבי לנסוע בשבת. שלא לדבר שפדיון שבויים נמנה עם המצוות שהציבור החרדי הקפיד עליהן. והנה כאן בארץ היהודים התנועות החרדיות, שיכלו להציל את המדינה מן המלתעות של 'עוצמה יהודית", הגזענית והפוגרומיסטית, אליבא דכולי עלמא - נמנות עם אלה שלא מצילים נפש. אמור מעתה שאם בחצר וויז'ניץ יש חוטאים מן הסתם ככה בחצרות אחרות הם מצויים. אין בהם שום ייחודיות ואם כן - רשעות, לא פחות מאשר אצל אחרים.