בשבועות שחלפו מאז פרש הנשיא ג׳ו ביידן מהמרוץ לנשיאות ארה"ב, בין סקר לעצרת, בין ראיון למסיבת עיתונאים, הביצה הפוליטית האמריקנית עוסקת ללא הרף באפשרות שסוויפט בת ה-34 תודיע רשמית על תמיכתה בקאמלה האריס לנשיאות. על פניו לא סיפור רציני: סוויפט היא אומנם סיפור הצלחה פנומנלי, אבל מוזיקאית - פוליטיקאית, אינטלקטואלית ציבורית וכו׳. אלא שכשמדובר בטיילור סוויפט, לקחי העבר לא רלוונטיים כמעט. אז למה, בעצם תמיכה (endorsement) שכזו היא סיפור כה גדול? והאם, באמת, יש לה פוטנציאל השפעה על המרוץ? ובכן, מבלי להיכנס לסקירה שטחית של סוויפט והקריירה שלה - מהחווה בפנסילבניה דרך חיי אומנית צעירה בנשוויל ועד הדירה המפוארת בניו-יורק, מהמבטא הדרומי למשמע של העבר למבטא הכל כך אמריקני העכשווי, מהתלתלים לשיער החלק ומחבר מפורסם אחד למשנהו (מה שמותר לפיט דיווידסון מותר גם לטיי טיי חברים. אפשר לשחרר ולעבור הלאה), מנסיכה אהובה בדרום האמריקני לכוכבת פופ גלובלית - אפשר לומר בזהירות את הדברים הבאים: סוויפט היא אחת האמניות המצליחות בכל הזמנים, עם למעלה מ-200 מיליון אלבומים שנמכרו, שבעה מהם עברו את המיליון בשבוע; היא הופיעה על שער כל מגזין נחשב מפורבס דרך רולינג סטון ועד טיים; זכתה בכמות מפלצתית של פרסים, כולל 14 פרסי גראמי, 40 פרסי המוזיקה האמריקנית, אמי אחד ועוד; וסיבוב ההופעות הנוכחי שלה - the Eras Tour - שיסתיים בדצמבר 24׳ אחרי 149 הופעות בסה"כ על פני חמש יבשות, הוא המכניס בהיסטוריה עם למעלה ממיליארד דולר בהכנסות מ-60 המופעים הראשונים (!). ועוד לא התחלתי לדבר על סגנונה המוזיקלי המגוון, הכתיבה שלה שנחשבת יוצאת דופן ביחס לקולגות, הסגנון המרהיב או סתם עובדות זוטות כמו הופעתה עם שיר באורך למעלה מעשר דקות ב-SNL או זה שבאפריל הפכה לאומנית הראשונה בהיסטוריה שתופסת את כל 14 (!) המקומות הראשונים במצעד הבילבורד האמריקני 'בעת ובעונה אחת'. כן, הכותב הוא סוויפטי חובב שהרי, כל זה לא מסביר למה הצהרה פוליטית שלה, אם תבוא, היא משהו שצריך להעסיק רבים כל כך. כדי להבין את זה, צריך להבין שההצלחות, הפרסים וההכנסות האדירות (סוויפט שווה כ-1.1 מיליארד דולר, לפי פורבס) נובעות מהיותה של סוויפט תופעה תרבותית של ממש: מהמוזיקה, דרך המראה, הביקורת השוביניסטית (והמענה הפמיניסטי), הדימוי של ה׳נערה מהבית השכן׳ בתחילת הקריירה שהומר בפרסונה גדולה מהחיים אך גם אינטימית ואישית דרך שיריה, ההופעות, הסגנון והיחס לצוות - סוויפט העסיקה עובדים מקומיים בכל תחנה של סיבוב ההופעות הנוכחי והעניקה לעובדיה בונוסים בסך מצטבר של 55 מיליון דולר; וכלה בתרומותיה הפילנתרופיות. אלה כוללות בין היתר מיליון דולר לסיוע אחרי ההצפות בלואיזיאנה ב-2016, מיליון דולר לסיוע אחרי הטורנדו בטנסי, מאה אלף לצלב האדום, וסכומים דומים למען מלחמה בסרטן, 100 אלף דולר למשפחתה של אישה שנהרגה באסון שהתרחש במסגרת חגיגות הזכייה בסופרבול של קבוצתו של בן זוגה טראביס קלסי, ולא פחות מארבעה מיליון דולר לטובת אגף חדש במוזאון היכל התהילה של הקאנטרי בנשוויל (אגב, מומלץ בחום).

חשיפה חסרת תקדים

בנוסף לכל זה, סוויפט אינה זרה לפוליטיקה. מי שהתחילה את הקריירה כדמות א-פוליטית (נמנעה ממנה כ׳לקח׳ מהפגיעה בהצלחה של להקת הדיקסי צ׳יקס ב-2003, ואולי כאימוץ של תיאורית ׳גם רפובליקנים קונים נעליים׳ של מייקל ג׳ורדן) ובצעירותה ׳אומצה׳ על-ידי ניאו נאצים כ׳נסיכה ארית׳ מבלי שרצתה בכך, החליטה לצאת פומבית נגד הנשיא דאז דונלד טראמפ בבחירות האמצע של 2018, אז הודיעה על תמיכה במועמד הדמוקרטי לסנאט בטנסי (מומלץ: הסרט התיעודי ׳מיס אמריקנה׳ אודותיה, בנטפליקס). היא הוקיעה את טראמפ כמי שנשיאותו עודדה גזענות ואלימות, יצאה נגד ביטול רו נ׳ וייד ו׳יצאה מן הארון הפוליטי כליברלית, פמינסטית, פרו-בחירה (הזכות להפלה), בת ברית של קהילת הלהט"ב ותומכת ברגולציה על נשק. ב-2020 הודיעה רשמית שתצביע לביידן והאריס בבחירות. בהתאם, מעמדה בקרב הימין הקיצוני השתנה מאז ב-180 מעלות, ותיאוריות קונספירציה שמציגות אותה כ׳מבצע השפעה של הפנטגון׳, כליברלית מסוכנת וחסידת ׳ווק׳ - וסביב הסופרבול האחרון נפוצו שמועות אינסופיות (ושגויות בדיעבד) כאילו תודיע על תמיכה בביידן לנשיאות מיד עם זכיית בן זוגה בסופרבול. אבל כיום, יותר מבכל רגע עד כה לרבות 2018 ו-2020, סוויפט נמצאת בשיא השפעתה. בין אם זה סיבוב ההופעות שובר השיאים, החשיפה התקשורתית חסרת התקדים או העובדה שבדעת הקהל האמריקנית היא נהנית מחיבה גדולה מאי פעם (54% מהציבור מחזיק בדעה חיובית עליה, לעומת 46% לפני 6-5 שנים) שחוצה מגזרים או העובדה שציבור מעריציה ומעריצותיה - ה׳סוויפטיז׳ - נחשב לקהילה בפני עצמה, עם ערכים, תרבות וחשיבה משותפת על שלל נושאים (כולל זהות הזוכה ב׳נעל הזהב׳!), מילה של טיילור סוויפט היא משמעותית היום באופן מיוחד. לפי סקר של סופולק (סוקר מוכר למדי) 9% מהאמריקנים יושפעו לחיוב מתמיכה שלה, לרבות אחת מכל עשר נשים, צעירים מתחת לגיל 35 ועצמאים. בנוסף, כבר עכשיו, עוד לפני שפצתה פיה, קבוצות בשם ׳סוויפטיז עבור קמאלה׳ מתחזקות קהילות של עשרות אלפים ברשת (59 אלף עוקבים ב-X, 39 אלף באינסטגרם). לפי הניו-יורק טיימס, סוויפט כבר הראתה בעבר השפעה משמעותית, בעיקר על מצביעים צעירים (ג׳ן זי ומילניאלז) בעידוד הצבעה (בעיקר בקרב מי שיודע למי יצביע אך זקוק למוטיבציה לעשות כן), והצליחה להביא לשינוי בכמות הנרשמים להצביע ("אפקט טיילור סויפט" - יותר מ-35 אלף איש נרשמו להצביע ב׳יום ההצבעה הלאומי׳ ב-2023 אחרי שכתבה על כך באינסטגרם - עלייה של 23% מ-2022). בנוסף, למרות הזיהוי השמאלי שלה, היא נחשבת ׳נחשקת׳ אלקטורלית עבור הימין, וממילא היא נהנית מתמיכה יותר חוצת מחנות מטראמפ, ביידן או האריס. גם ראשי מדינות בהווה ובעבר ברחבי תבל אישרו שבעיניהם היא דמות רלוונטית וחיובית - כולל ג׳סטין טרודו, קיר סטארמר, רישי סונאק ועוד. ואם הייתם צריכים הוכחה כלשהי לכוחה האפשרי, חפשו את ההאשטאג ׳סוויפטיז עבור טראמפ׳.

מחוץ לפוליטיקה

השמועה גורסת שסוויפט תופיע בוועידה הלאומית הדמוקרטית שתצא לדרך בסופה"ש הקרוב. זה אפשרי, בתיאוריה: ההופעה האחרונה של ה-Eras Tour בלונדון צפויה להתרחש ב-20 בחודש, ואחריה צפויה לסוויפט הפוגה לפני שתשוב לדרכים להופעה בטורנוטו ב-14.11, כמה ימים אחרי הבחירות (אם כי מקהילת הסוויפטיז נמסר לי שיש לה הופעות במיאמי, ניו-אורלינס, ואינדיאנפוליס בין לבין). לא מן הנמנע שנתעורר בימים הקרובים להודעה בטוויטר, באינסטגרם או בוועידה הדמוקרטית - אבל אפשר שלא נשמע דבר. ההשפעה של סוויפט מרחפת מעל המרוץ כך או כך. והיא נוטה לצד של קאמלה האריס. אגב, במאי 2024 חתם מושל מינסוטה טים וולץ - סגנה המיועד של האריס - על חוק שכונה ׳חוק טיילור סוויפט׳, שמחייב מוכרי כרטיסים לציין את כל התעריפים הנלווים (עמלות וכו׳) מראש, ואסור על מכירה מחדש של יותר מכרטיס אחד. ובמילותיה שלה: "כמוזיקאית קאנטרי, נאמר לי שעדיף שאשאר מחוץ לפוליטיקה. הנשיאות של טראמפ הכריחה אותי לחנך את עצמי וללמוד. מצאתי את עצמי מדברת על ממשל ועל הנשיאות ומדיניות עם החבר שלי דאז, שתמך בי. התחלתי לדבר עם המשפחה וחברים על פוליטיקה וללמוד ככל שיכולתי. אני גאה להגיד שהשתחררתי מפחד וספק עצמי, ואני תומכת במנהיגות שתוציא אותנו מהרגע המפלג ושובר הלב הזה." לסיכום, סוויפט אומנם שרה "לאהוב אותך היה אדום", אבל נדמה שליבה דווקא כחול. ואם הקורא הוא דונלד טראמפ, אפשר לומר לו בזהירות ש"זו היא, היי, היא הבעיה. זו היא." ואני לעולם, לעולם, לעולם לא חוזר למשחקי מילים על שירים שלה. שלא יהיה ביננו דם רע וכולי.