התקשורת הישראלית בכלל, וערוצי התבהלה והתרעלה בפרט, ובעיקר מכונות הרעל של ערוץ 12, עושים לילות כימים כדי לקדם ולשווק את עסקת החטופים שכביכול עומדת על הפרק. מדובר בצבועים, שהיום דוחפים לעסקה בלי לחקור ולחשוף את משמעותה, ובהמשך הדרך יוקיעו את הוויתורים המופקרים הכלולים בה. שנאתם לבנימין נתניהו גוברת על מקצועיותם העיתונאית. אל הלחצים לביצוע העסקה נוספים עוד ועוד אמצעי לחץ: - פוליטיזציה של כאב משפחות החטופים על-ידי שרלטנים הרותמים אותן לגחמותיהם הרל"ביסטיות; - הוקעת ראש הממשלה כאילו אינו רוצה לשחרר חטופים; - דרישה גוברת לתת לצוות המתן ומתן יותר סמכויות, כלומר סמכות להיכנע; - "פסגה" שהתכנסה ללחוץ על ישראל בלבד להתגמש מול תכתיבי החמאס; - ולאחרונה, הצגה/הפחדה כאילו קיימות שתי אפשרויות בלבד - הסלמה אזורית או עסקה. האמת המוסתרת מן הציבור היא שעיקרה של אותה עסקה הוא שחרור חלק קטן בלבד ("הומניטרי") מן החטופים בשבועות הראשונים של הביצוע, ולאחר מכן תהליך מתיש של מתן ומתן כדי שאולי ישוחררו החיילים השבויים והגברים הצעירים החטופים. פדיון שבויים איננו מצווה אם משמעותו השארת רוב החטופים והשבויים בציפורני החמאס! משמעות זו של העסקה מוסתרת מהציבור הכאוב, הרוצה לראות את שחרור החטופים ואינו טורח להבין את המציאות שבפניה אנו עומדים. על כן הסקרים מראים אחוזי תמיכה גבוהים בעסקה המוצעת. הציבור יזדעזע אם וכאשר העסקה תתבצע ותיחשף העובדה שלמעשה היא אינה כוללת את החיילים השבויים ואת הגברים הצעירים החטופים, אשר ימשיכו להינמק במנהרות סינוואר. ההשפלה הצפויה תיקרא בפי המנהיגים ובפי התקשורת בשם המנותק "תמונת ניצחון". אותם מנהיגים החותרים ל"תמונת ניצחון" שקרית ול"ניצחון מוחלט" (גרסת נתניהו) או ל"ניצחון אמיתי" (גרסת בני גנץ) - מה ההבדל? - אינם מתעלים לגודל השעה ולחומרת המלחמה. כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון, שהיו אמורים להיות המבוגרים האחראים, מתקוטטים שוב ושוב הם מחלישים את המדינה, את אזרחי ישראל ואת צה"ל ומשדרים חולשה כלפי חוץ. כאשר ראש הממשלה מתעסק שוב ושוב בתחבולות לקידום חוק הגיוס המיותר, המפלה והמתועב הוא משמיט את הבסיס המוסרי לקיום ממשלתו, אותה ממשלה שהוא כל כך רוצה להאריך את ימיה. כאשר ראש הממשלה פועל נגד העיצומים הכלכליים כנגד המשתמטים - האמצעי היחיד שיש סיכוי שיביא לסיום ההשתמטות המופקרת - הוא משמיט את הבסיס המוסרי לקיום ממשלתו. כאשר ראש הממשלה מתעסק שוב ושוב בהדחת שר הביטחון המקצועי - גם אם לא נקי משגיאות באופן ניהול המלחמה - ואינו מדיח את השרים הבלתי ראויים, שני זנבות האודים העשנים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, גם במחיר נפילת ממשלתו - הוא מקעקע את הבסיס המוסרי לקיום הממשלה. אחרי כמעט שנה שבה החמאס מתעתע בישראל ומכתיב לה את תנאיו - הוא עצמו אינו זז מעמדותיו - בשעה שישראל הולכת ומתגמשת לקראתו, הגיע הזמן שבו יופיע ראש הממשלה קבל הציבור הישראלי כולו, יציג בעברית את תכתיביו הבלתי מתקבלים על הדעת של האויב, ויודיע לסינוואר את תנאי ישראל: הבאת כל 115 החטופים בבת אחת ולמקום אחד ושחרורם תמורת הפסקת הלחימה, או לחלופין: המשך המלחמה והפסקת המתן ומתן המתמשך והמשפיל, אשר משסע ומפרק את החברה הישראלית.