המשא-ומתן המתמשך לעסקת חטופים מול חמאס ידע עליות ומורדות, כאשר הבון טון הרווח בתקשורת המיינסטרים מטיל שוב ושוב על ראש הממשלה נתניהו את האחריות לטרפוד העסקה, בתואנות שונות. התעקשות חמאס על דרישות סף אולטימטיביות במשא-ומתן מול ישראל, שמשמעותן המעשית היא הפסקת המלחמה ובמשתמע הותרת הארגון על רגליו ברצועת עזה ויציאת צה"ל מהשטח כשזנבו בין רגליו, מנורמלת כנסבלת, בהינתן גורלם הלוט בערפל של החטופים הישראלים שבשבי ארגון הטרור. במלים אחרות, אימוץ הכלל של "בכול מחיר" בהקשר לעסקת חטופים הוא ברירת המחדל של ישראל, ולעזאזל האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה. סבב השיחות האחרון שנערך בדוחא בירת קטר (16-15 באוגוסט), אשר הוגדר על-ידי המתווכות כמכריע, מונף גם על-ידי נשיא ארה"ב ככזה אשר טומן בחובו משמעויות אזוריות-אסטרטגיות, ובכלל זה בזיקה להמשך הלחימה מול חיזבאללה, וההקרנה על מניעת הדרדרות צבאית מול אירן נוכח כוונתה לנקום את חיסול הנייה בטהרן. המעורבות האמריקנית בדרבון עסקת חטופים אינה מתקיימת בחלל ריק, אלא נשענת על אדני אינטרסים הנקשרים במידה רבה לעיתוי קמפיין הבחירות לנשיאות המתעצם בארה"ב. נהיר כי מבחינתו של הממשל הדמוקרטי בוושינגטון, המשך המלחמה במזה"ת, קל וחומר גלישתה לכדי מלחמה אזורית, תהיה הרת אסון בהתייחס לסיכויי בחירתה של המועמדת קאמלה האריס לנשיאה. היו מי שהשכילו לתאר את הנסיבות שנוצרו במזה"ת, מבחינת האמריקנים, כהזדמנות "להפוך את הלימון ללימונדה". בשל סיבה זו טורחים בכירי הממשל להטמיע בספקטרום התקשורתי הישראלי, אך גם בזירה הבינלאומית, תובנה לפיה המפתח לשינוי פני המזרח התיכון טמון ברצונו הטוב של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ובמוכנותו לוותר על העקרונות שעליהם התעקש בהקשר למתן "אור ירוק" לעסקת חטופים. במילים אחרות, כישלון העסקה הנוכחית יהיה רשום בלעדית על ראשו של בנימין נתניהו, על כל המשתמע מכך! במסגרת זו ניתן לזהות קמפיין של הדלפות מתוכננות היטב, ממקורות אמריקניים וישראלים, כאשר לעיתים המדובר בסוג של הזנה הדדית, שנועדו לדחוק את נתניהו אל הקיר. קמפיין זה אף מזין את הזעם הטבעי המתעצם בקרב משפחות של חטופים, אשר לדידן, שחרור יקיריהם הוא בקדימה, יקוב הדין את ההר. אין פלא שבראייתן יש אחראי בלעדי לטרפוד חוזר ונשנה של עסקה מול חמאס, ואין המדובר ביחיא סינוואר חלילה, אלא בראש הממשלה נתניהו, הוא ולא אחר! הנאמר לעיל הוא במידה רבה תולדה של מסע שיסוי והכפשה מצד גורמים בעלי אג'נדה, בעיקר מקרב תנועות המחאה נגד ראש הממשלה, אשר ניצלו את מצוקת בני המשפחות בשעתן הקשה באמצעות הפעלת מניפולציה רגשית כלפיהם. זאת אף זאת; לא ניתן להתעלם מהתשומה הדסטרוקטיבית הנובעת מהניסיון המתוכנן היטב לתקוע טריז בין חברי צוות המשא-ומתן הישראלי לבין ראש הממשלה. ההדלפות היזומות בהקשר זה, אשר מציבות את בנימין נתניהו בעמדה לעומתית לצוות המופקד על המו"מ, ובתור שכזה כמי שמצר את מרחב התמרון מול המתווכים ומול חמאס, מלוות בציטוטים מפי בכירים עלומי שם, לפיהם עסקת חטופים היא בבחינת מלאכה עשויה, הושט היד וגע בה, אולם אישיות מסוימת מאוד, שלא לומר "גורם מדיני בכיר", בולמת בגופה את החתימה, בשל שיקולים פוליטיים ומאמץ אישי להישרדות בשלטון. מחזה האבסורד שאנו עדים לו, מקבל אמפליפיקציה עצימה מכיוונה של מערכת הביטחון, אשר מייחסים לה אמירה נחרצת לפיה יציאה מרצועת עזה ובכלל זה נטישת ציר פילדלפי ומסדרון נצרים, אינה מעמידה בסיכון את כוחות צה"ל ואת יישובי עוטף עזה, ומהבחינה הצבאית גרידא, היא הפיכה בכל רגע נתון. ארגומנט זה, אמור אפוא לשמש מנוף מדרבן, לשכנועו של ראש הממשלה להסיר את החסמים המעכבים את גיבושה של עסקה, שהרי מילתה של מערכת הביטחון חקוקה בסלע... כאילו נשכחו "אזהרותיהם" של אהוד ברק, לאחר הנסיגה מלבנון, ואריאל שרון, לאחר היציאה החד-צדדית מגוש-קטיף... מסתמן אם כן, כי בכירי מערכת הביטחון המתיימרים לאחוז בתואר "אנשי המקצוע", מנסים לכפות את דעתם על ראש הממשלה, אף באמצעות ניסיון לגייס לחץ ציבורי ותקשורתי בישראל, הגם שנהיר שבמשטר דמוקרטי מי שמחליט הוא הדרג המדיני בראשות ראש הממשלה ולא הצבא. בנסיבות הנוכחיות מסתמן כי שר הביטחון יואב גלנט, אשר אמור לייצג את הדרג המדיני בפני הצבא, "נשבה" אף הוא בקסמי הקצונה הבכירה של צה"ל ולפיכך מיצב עצמו בעמדה לעומתית לראש הממשלה נתניהו, דווקא בנקודת זמן כה רגישה מבחינת הביטחון הלאומי של ישראל. אין זה מן הנמנע שעמדתה של מערכת הביטחון בסוגיית המשא-ומתן לעסקת חטופים חשופה להשפעה אמריקנית אינטנסיבית, בראש וראשונה באמצעות צמרת הפנטגון, אשר "מחזיקה קצר" את שר הביטחון. לסוגיה זו זיקה ישירה גם למוטיב הרווח לאחרונה יותר ויותר, הן בתקשורת והן בהתבטאויות של פוליטיקאים אמריקניים וישראלים, לפיו ישראל לא תשרוד ללא תמיכה צבאית אמריקנית מאסיבית. בהקשר האקטואלי, כאשר איומים צבאיים ישירים מאירן ומחיזבאללה מרחפים ברקע, טורחים גורמים אמריקנים להציג לראווה את השיגור המאסיבי של הכוחות הימיים והאוויריים למזרח הים התיכון ואל המפרץ הפרסי, כמהלך שנועד להגן על ישראל, שלא לומר, להצילה. במילים אחרות, אליבא דארה"ב, דימויה של מדינת ישראל כמעצמה אזורית נשחק כלא היה, שלא לדבר על ממד הרתעת אויביה, שאינו מתקיים עוד. התובנה העולה מכך היא כי אם חפצת חיים היא, שומה על ישראל שתכיר במגבלות כוחה ותפנים שעליה לציית לעצות הקונסטרוקטיביות של הבית הלבן. כך או אחרת, מתקיים הכורח להפנים שכניעה לתכתיבי חמאס בהקשר לעסקת חטופים, כמוה ככישלון מחפיר של צה"ל במלחמה ברצועת עזה. האם גם ממשל ביידן אינו מבין זאת, או שמא חפץ בכך? "התקפלות" ישראלית דווקא כאשר חמאס קרוב לתבוסה מוחלטת, יחיא סינוואר הוא בגדר "נוכח-נפקד", בכירי פעיליו חוסלו ותשתיות הלחימה שלו נהרסו, תהיה לא פחות מתמוהה. לכן, חיוני שראש הממשלה ינחה את צה"ל להשלים את המלאכה כדי לממש ניצחון מובהק בשטח, כדבר הנובע מהגדרת מטרות המלחמה, ובכלל זה יצירת התנאים להביא לשחרור חטופינו. ויתור חד-צדדי על נכסים קריטיים שהושגו ברצועת עזה, אל מול התמורה שמהותה והרכבה הם אניגמטיים, מוטב שיתפרשו כביטוי של חוסר אחריות.