הבחירות האחרונות לפרלמנט האירופי הגבירו את כוחן של מפלגות הימין המתון והימין המוגדר קיצוני. מגמה זו באה לידי ביטוי גם בבחירות המדינתיות והאזוריות של המדינות האירופיות כגון באיטליה, הולנד, דנמרק, פינלנד, הונגריה סלובקיה ושבדיה, שבהן מפלגות הימין הקיצוני הן או חלק מהקואליציה הממשלתית או שהן תומכות בממשלה. בגרמניה וצרפת מפלגות הימין הקיצוני הן מפלגות אופוזיציה בעלות כוח משמעותי. בבלגיה הייתה הצלחה גדולה למפלגות הימין בבחירות ביוני, מה שאילץ את ראש הממשלה הליברלי להתפטר, ובמרץ השנה קפצה גם בפורטוגל מפלגה פופוליסטית בשם צ'גה ("די" בפורטוגזית) עם 18% מקולות הבוחרים, מה שהיה מאוד לא אופייני למדינה זו. סקרים באוסטריה לקראת בחירות בספטמבר הקרוב מצביעים על התחזקות מפלגת החרות הימנית קיצונית.
הימין המתון והקיצוני מהווים רוב בפרלמנט החדש: מתוך 720 חברי פרלמנט אירופי 407 הם חברים בגושים שניתן להגדירם כימין וימין קיצוני (הפרלמנט האירופי מורכב מגושים ולא ממפלגות), אם כי סקרים ניבאו להם רוב גדול יותר. השאלה היא מה תהיה השפעתו של הרכב זה של הפרלמנט על המדיניות האירופית. יצוין מייד כי עיקר כוחו של הפרלמנט הוא באישור התקציב האירופי. הוא אינו רשות מחוקקת במובן המוכר מפרלמנטים לאומיים ואינו יוזם חקיקה. כוחו בכל הנוגע למדיניות חוץ הוא כמעט אפסי; הנציבות האירופית היא זו שיוזמת הצעות חוק אשר נידונות במועצת השרים האירופית או במועצה האירופית שהיא גוף של ראשי ממשלה או ראשי מדינה, בעיקר כשמדובר בהחלטות במדיניות חוץ שמתקבלות רק בהסכמה מלאה. עם זאת הרכבו של הפרלמנט יכול בהחלט להשפיע על השרים וראשי המדינה המתכנסים לקבלת החלטות, בבחינת הפעלת לחץ פוליטי. יש גם לקחת בחשבון שלא קיימת משמעת קואליציונית במובן המוכר לנו מישראל, ולכן דפוסי ההצבעה לא תמיד ניתנים לחיזוי מה עוד שבנושאים מסוימים, בעיקר במדיניות חוץ (היחס לסין, היחס לרוסיה של פוטין) אין אחידות דעים בימין, וביחוד לא בימין הקיצוני המורכב מדרגות קיצוניות שונות.
מכל מקום מאופיין הימין הקיצוני באופן כללי בעמדותיו האחידות לגבי נושאים בסיסיים המעסיקים את הפוליטיקה האירופית כדלקמן: א. הימין הקיצוני הוא אירוסקפטי בדרגות שונות, כלומר הוא מבקש לצמצם את כוח שליטת מוסדות האיחוד בחיי הלאום היחידני, כשהעמדה הקיצונית ביותר חותרת לפירוק האיחוד. מובן כי האירוסקפטים מתנגדים להרחבת האיחוד באמצעות צירוף מדינות נוספות. ב. הימין הקיצוני מסתייג מתבהלת "סכנת האקלים" ומהשקעות של מיליארדים ב"אנרגיה ירוקה". בגרמניה, למשל דורשת "האלטרנטיבה לגרמניה" הקיצונית לחזור לאופציות הגרעינית והפחמנית כמקורות אנרגיה. ג. הימין הקיצוני תובע במפגיע מדיניות החלטית יותר למניעת ההגירה הבלתי חוקית.
כבר ב-2015 - 2016 הצטרפו כמה חברות האיחוד להונגריה בקריאה להתוויית מדיניות תקיפה ויעילה יותר למניעת הגירה בלתי חוקית, ולכן נראה שהתגברות כוחו של הימין בפרלמנט תביא חברות נוספות להצטרף ליוזמה זו. ד. נציגי ממשלות ימין במועצת השרים האירופית ודאי יטילו וטו על כל הצעה להטלת עיצומים או לנקיטת מדיניות ענישה כלשהי כנגד מדינות שלישיות בגין מה שיוגדר כהפרת זכויות אדם או פשעי מלחמה של מדינות שלישיות אלו. גישה זו כבר באה לידי ביטוי בעבר כאשר הונגריה (וגם מדינות אחרות) הטילו וטו על הצעות החלטה בעניין סין, רוסיה וגם ישראל. בפברואר מנעה הונגריה קבלת החלטה על הטלת סנקציות על מתנחלים, וכן מנעה הצהרת האיחוד המזהירה את ישראל מפני כיבוש רפיח.
איזו השפעה יכולה להיות למגמת התחזקות השמרנים באירופה על היחס למדינת ישראל? לרגל ציון 75 שנה למדינת ישראל יזם הארגון הפרו-ישראלי "הקואליציה האירופית למען ישראל" מחקר על דפוסי ההצבעה בפרלמנט האירופי בסוגיות הקשורות בישראל. המחקר שבדק 71 הצבעות בשנים 2019 - 2022 מגלה שמפלגות הימין השמרניות נוטות יותר מהאחרות להצביע לטובת ישראל. בראש התומכים נציגי מפלגות מפולין (60.27%), וכן נציגי מפלגות מאיטליה, בולגריה, צ'כיה וסלובקיה (קרוב ל-60% מההצבעות). הנציגים ממפלגות בספרד (26%) קפריסין (24.4% ) ואירלנד (14.6% בלבד), נמצאים בתחתית רשימת התמיכה בישראל. ממוצע ההצבעות הפרו-ישראליות של נציגים מגרמניה עמד על 46.4%.
כשבוחנים את ההצבעות על-פי גושים, כלומר קואליציות פנים - פרלמנטריות מתגלה כי הגושים המאוגדים על-פי אידיאולוגיה ימנית תומכים ב-90% מההצבעות במדינת ישראל, לעומת גושי השמאל והירוקים שאינם מגיעים אפילו ל-20% תמיכה. אך כאמור, מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, ככל שהיא קיימת כמדיניות חוץ אחידה, אינה נקבעת בפרלמנט.
הגרסה הטובה ביותר
והנה למרות מגמת עליית הימין, הן בפרלמנט האירופי והן בפרלמנטים הלאומיים וברשויות המבצעות, מסתמן כי אין לצפות לשינויים מרחיקי לכת במדיניות האיחוד בנושאים המרכזיים שהוזכרו לעיל. ב-18 ליולי הציגה אורסולה פון דר ליין נשיאת הנציבות האירופית בפני הפרלמנט האירופי את תוכנית העבודה שלה לחמש השנים הבאות. זאת, במסגרת שאיפתה להיבחר לתקופת כהונה שנייה. המסרים שהעבירה פון דר ליין לפרלמנט שיקפו את רוח הרכב הפרלמנט הקודם ולא את התזוזה האלקטורלית לכיוון הימין. אדרבה, כרמז לאי הנחת שלה מעליית הימין הקיצוני פתחה פון דר ליין ואמרה כי לא תוותר על ערכי אירופה כפי שעלו אחרי מלחמת העולם השנייה, וכי לא תקבל לעולם ניסיונות של דמגוגים וקיצוניים להרוס את אורח החיים האירופי. "משוכנעת אני שהגרסה של אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, על כל חסרונותיה, היא עדיין הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית. לעולם לא אעמוד מנגד ואניח לגרסה זו להיקרע, לא על-ידי גורמי פנים ולא על-ידי גורמי חוץ...לעולם לא אניח לדמגוגים ולקיצוניים להרוס את דרך החיים האירופית..." . בכך רמזה כי מבחינתה קואליציות עם מפלגות ימין קיצוני אינן באות בחשבון.
היא ודאי לא התכוונה להשתוללות האיסלאם הקיצוני במערב היבשת. בעניין זה היא הדגישה כי כספים מתקציב האיחוד האירופי יעוכבו לאותן מדינות חברות שאינן "מכבדות את שלטון החוק", ובכך רמזה לא רק להונגריה של ממשלת אורבן הלאומנית שכבר התנסתה בעיצומים כספיים, אלא גם למדינות אחרות אם לא תעמודנה בנורמות זכויות האדם בנוסח האירופי, כגון פולין על חוק ההפלות השמרני שלה. בדבריה שיקפה פון דר ליין מגמת המשכיות של הקו הליברלי פרוגרסיבי המאפיין מזה שנים את הרטוריקה והחקיקה האירופית.
האידיאולוגיה השלטת של אירופה, וליתר דיוק של מערב אירופה, בנושאי ההגירה והסביבתנות, כמו גם בנושאים אחרים כגון הרחבת והעמקת האיחוד, המזוהה עם ערכי השמאל תמשיך, ככל שתלוי בפון דר ליין, להשפיע על דרכו של האיחוד. צמצום פליטת גזי חממה ב-90% עד 2040 ו-100% עד 2050 נשאר יעד מוצהר. עמידה ביעד זה מוערכת בהשקעה של כמה טריליון אירו עם השלכות פוליטיות וכלכליות ניכרות, מה שגם יגביר את סמכויות השליטה של הנציבות האירופית על חשבון מידת הריבונות של המדינות החברות, זאת בניגוד מוצהר לאינטרס של חוגי הימין והימין הקיצוני.
גם באשר לבעיית ההגירה לא הייתה לפון דר ליין בשורה ימנית. היא אומנם הכריזה על הגדלת כוח הסוכנות לשמירת גבולות אירופה מפני הגירה בלתי חוקית באופן משמעותי אלא שהבעיה אינה כוח אדם כי אם הסמכויות המוקנות לאנשי הסוכנות. בפועל אין לאנשי הסוכנות כלים חוקיים למניעת פלישת מהגרים מהים התיכון ולמעשה הם דווקא מוצאים עצמם מסייעים בפעולות הצלה והעברת המהגרים למרכזי בדיקת זכאות למקלט מדיני. פון דר ליין אף חזרה על מנטרת זכויות האדם בהקשר של ההגירה ברוח השמאל האירופי: "תמיד נכבד את זכויות האדם ונקלוט את הזכאים לכך תוך סיוע להשתלבותם בקהילות". יצוין כי בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע כי מהגר בלתי חוקי המיורט בלב ים על-ידי ספינות אירופיות, אפילו במרחק ממנו נראה החוף הצפון אפריקני זכאי לנחות בחוף אירופי ולעבור תהליך בדיקת זכאות למקלט מדיני.
המפה הפוליטית של האיחוד האירופי משקפת את זו של שתי החברות הגדולות המרכזיות של האיחוד-גרמניה וצרפת, ובשתיהן עליית הימין הקיצוני לא גרמה למהפך פוליטי. הימין מקבל עליו בהכנעה את גישת השמאל. בגרמניה זה היה ניכר עוד בימי כהונתה של אנגלה מרקל ששלטה כקנצלר מטעם המפלגה השמרנית ואשר קולה היה קול הימין וידיה ידי השמאל. גם שם, כמו בישראל, יש לתקשורת השמאלנית מניות רבות בעיצוב המפה הפוליטית. תקציב השידור הציבורי בגרמניה מתקרב לעשרה מיליארד אירו לשנה, ועל-פי סקר כ-80% מעובדיו הם בעלי גישה פוליטית שמאלנית. גם בגרמניה וגם בצרפת הימין השמרני המוגדר מתון אינו מעז לבנות קואליציה ממשלתית עם מפלגות ימין קיצוני. פרנץ יוזף שטראוס, מי שהיה ראש ממשלת בוואריה ושר ההגנה של גרמניה אמר בזמנו כי מימין, למפלגה הנוצרית דמוקרטית (מרכז-ימין) אין מקום למפלגה לגיטימית או במילים אחרות, "מימיננו נמצא רק הקיר" . ממילא אין ברירה אחרת אלא הרכנת ראש בפני מפלגות השמאל על דרישותיהן מימים ימימה.
מאז מלחמת העולם השנייה לא זכה הימין האירופי הקיצוני לעדנה כזו, ובכל זאת מקבל האזרח האירופי מדיניות שמאל, ואפילו (כך נראה בצרפת) שמאל קיצוני. תוכניתה של פון דר ליין מתחנפת לגוש "הירוקים" השמאלני בפרלמנט האירופי על 53 חבריו ולא לגוש המרכז-ימין על 188 חבריו (בקדנציה הקודמת הייתה פון דר ליין מועמדת המרכז-ימין), ויש בכך משום סטייה מהגינות דמוקרטית, ואולי אפילו מעבר לזאת שהרי כך נוצר מעגל קסמים: השמאל מתבצר בעמדות השלטון מה שעוד מחזק בדעת הקהל הנוטה ימינה מגמות ימין פופוליסטיות בדרגת קיצוניות גבוהה יותר שמרחיקות עוד את הסיכויים לקואליציות עם הימין המתון. במקרים כאלה עלול המשחק הדמוקרטי הנורמטיבי להיות מוחלף באלימות חוצות שתוצאתה מי ישורנה.
ניתוק המדיניות של מוסדות האיחוד האירופי מכבלי הפרוגרסיביות נראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית, למצער בעתיד הקרוב. הענן התודעתי הכבד של ההיסטוריה האפלה במחצית הראשונה של המאה העשרים עדיין רובץ על התודעה ותת-התודעה האירופית ומטשטש הבחנה מבורכת בין פטריוטיזם בריא לבין לאומנות יהירה. אירופה אינה מאמינה בכוחה להציל עצמה מידי סכנת נפילה אל תהום הטוטליטריזם אם תיתן ידה לקואליציות ימניות. היא טועה. קואליציות ימניות בעידן זה של השתוללות איסלאם פוליטי באירופה ושל איבוד עשתונות פרוגרסיבי יהוו גלגל הצלה לציוויליזציה שוקעת.