עם ישראל עומד היום בפני אחת התקופות הקשות בתולדותיו. אנו חיים בזמנים שבהם רבים מאיתנו חשים תחושת חושך, חוסר תקווה, והעתיד נראה מאיים ומעורפל. אנחנו שומעים את התלונות מסביבנו, את הוויכוחים הפנימיים, את הקולות המתרעמים שמתמקדים במה שלא בסדר. תחושה זו מלווה אותנו בכל שיחה ובכל מפגש, והיא ממלאת את האוויר במשא כבד של תסכול ופחד.
אך דווקא בזמנים כאלו, כאשר כל כך קל להיסחף לתוך מעגל של תלונות וייאוש, עלינו להיזכר בערך נצחי ועמוק שמושרש בנו ובמסורת שלנו - הכרת הטוב. הכרת הטוב אינה תכונה של ימים נוחים ושופעים בלבד. היא מהותית במיוחד בזמנים מאתגרים, כמו אלו שאנחנו חווים כיום. פרשת עקב, שאותה אנו קוראים השבוע, מזכירה לנו את החשיבות של הכרת הטוב בכל מצב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח', י').
הפסוק הזה, שמוכר לנו מברכת המזון, לא בא ללמד אותנו רק על אמירת תודה לאחר ארוחה טובה. הוא מלמד אותנו שיעור עמוק על החיים. גם כאשר אנו מתמודדים עם קשיים, כאשר המציאות נראית בלתי אפשרית, עלינו לעצור, לראות את הטוב הקיים סביבנו ולהכיר בו. זה לא תמיד קל, אבל זו הדרך לחזק את רוחנו ולמצוא כוחות מחודשים.
מדינת ישראל, על-אף כל האתגרים, היא אי-של יציבות ושגשוג במזרח התיכון. יש לנו כל כך הרבה סיבות להכיר בטוב - מדינה עצמאית וחזקה, עוצמה כלכלית, קהילה מחבקת, משפחה אוהבת, חברים נאמנים, ובריאות.
כדאי לכל אחד מאיתנו להתחיל כל יום בפעולה פשוטה של הכרת תודה. אפשר לפתוח את הבוקר בתפילת "מודה אני" המסורתית, ואפשר גם פשוט לקחת שתי דקות ולהקדיש מחשבה לדבר אחד שאנחנו אסירי תודה עליו. זהו תרגול קטן שיכול לשנות את הגישה שלנו לכל היום ולחיים בכלל.
אם נשכיל להטמיע את ערך הכרת הטוב בחיינו האישיים ובחיי הציבור שלנו, נוכל לא רק לשרוד את התקופה הזו, אלא גם לצאת ממנה מאוחדים וחזקים יותר. הכרת הטוב היא מפתח לתקווה - ותקווה היא מפתח לעתיד טוב יותר.