באודיטוריום בית הפלמ"ח ברמת אביב נתכנסו (20.8.24) חבריהם הרבים של הסופר וחוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר מרדכי-מוטקה נאור ורעייתו הפזמונאית והמשוררת לאה נאור כדי לחגוג לשניים את יום הולדת ה-90.
ראוי לציין, למען הדיוק, כי למרדכי נאור המכונה בפי חבריו ומכריו מוטקה, מלאו בימים אלה (19.8.24) 90 שנה ואילו רעייתו לאה נאור תחליף קידומת מ-8 ל-9 בעוד כחמישה חודשים, בינואר 2025. אולם מוטקה, כך נמסר, דרש והיה נחוש כי אירוע יום ההולדת יהיה משותף ללאה ולו.
בין הבאים לאירוע יום ההולדת המשותף: פרופ' אליקים רובינשטיין שופט בית משפט העליון בדימוס, השר לשעבר תא"ל (מיל) אפרים סנה, הסופר ישראל ויסלר (פוצ'ו), איש הרדיו והתיאטרון אלכס אנסקי, העיתונאי ושדרן הרדיו אריה גולן, עמרי שלמון מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת, המוזיקאית והמלחינה נורית הירש ובן זוגה מושיק לינדן, האלוף (מיל.) עמוס חורב, ד"ר אבשלום קור, חברת הכנסת לשעבר אתי לבני ועוד רבים וטובים.
בין הבאים כמובן גם בני משפחתו של מוטקה, רעייתו לאה, ילדיהם, נכדיהם ואחותו של מוטקה רינה גל בת ה-96 ממייסדי קיבוץ יחיעם.
את האירוע אירגן בועז דקל בנו של לוחם ההגנה והפלמ"ח יהודה דקל בשיתוף ד"ר יואל רפל, ד"ר אפרים לפיד ונוספים.
אייקונים בתרבות הישראלית
ד"ר יואל רפל, היסטוריון של עם ישראל וארץ ישראל, כתב בדף הפייסבוק לקראת אירוע יום ההולדת: "מוטקה נאור ולאה נאור הם שני אייקונים בתרבות הישראלית והעברית היוצרים כבר 70 שנה. שמם של השניים מופיע ככותבים, כעורכים או כמתרגמים של יותר מ-400 ספרים. אין ילד בישראל שלא מכיר לפחות אחד ממאות שיריה של לאה נאור ואין תלמיד בית ספר בישראל שלא נזקק לפחות, בדרך כלל יותר, לספר אחד של מוטקה".
ד"ר רפל מוסיף: "ידידותי עם מוטקה נמשכת למעלה מ-50 שנה: אני אוהב את מוטקה כי הוא לבבי, פתוח לכל אדם, מחייך ותמיד מוכן לעזור, אך יותר מכול בגלל סיבה אחת מרכזית; אי-אפשר להשתעמם בחברתו של מוטקה. הידע שלו הוא מעין נובע, צריך רק לגשת ל׳שוקת׳ ומים חיים - תורת ארץ ישראל תבוא במנות גדושות."
את ברכת ארגון מורשת ההגנה למוטקה ורעייתו באירוע יום ההולדת הביא יו"ר הארגון תא"ל (מיל) ד"ר אפרים לפיד שאמר בין השאר: "יום הולדת 90 למוטקה הוא הזדמנות נעלה למנות את ההישגים של מוטקה, אשר בכישרונו ובידע העצום שלו השכיל להעמיד לרשות הציבור בארץ ובעולם - אוסף רב ערך על תולדות העם, היישוב והמדינה. בזכות הידע ובעיקר בזכות האישיות וה-דנ"א שלו מצליח מוטקה להיות תמיד רלוונטי, ישיר, יעיל וקולע לתת עצה, לחזק יוזמה."
עוד בין המברכים: פרופ' אליקים רובינשטיין שופט (בדימוס) בית משפט העליון, פרופ' חגית הלפרין, פרופ' לספרות במכללת סמינר הקיבוצים, דורית רפל, אוריאל בן עמי ונטע הוכמן, בתם הבכורה של לאה ומוטקה נאור שבירכה בשם המשפחה.
"בסך-הכל מחליפים לנו קידומת"
"גנבה את ההצגה" רינה גל אחותו של מוטקה בת ה-97 ממייסדי קיבוץ יחיעם שסיפרה בין השאר על אימם המשותפת: "יום אחד באתי לבקר את אימי וראיתי אותה קוראת את הספר שכתב מוטקה על תולדות חברת החשמל. שאלתי את אמא: ׳ההיסטוריה של חברת החשמל מעניינת אותך שאת קוראת את הספר׳?" השיבה לה אימם: אם זה עניין את מוטקה לכתוב, אותי זה מעניין לקרוא׳ והוסיפה רינה, האחות: "אימא קראה את כל ספריו של מוטקה שנכתבו עד יומה האחרון."
הזמרת מיטל טרבלסי (זמרת נפלאה לדעתי, א.א) בליווי תומר קלינג ביצעו כמה משיריה של לאה נאור ובהם: "בואי אמא"י, ש לי יום יום חג", "קרנבל בנחל", "מקהלה עליזה", ועוד. את הערב הנחה ד"ר מוטי זעירא.
לסיום הערב המרגש נשא מוטקה נאור דברי תודה שתובלו בהומור ובין השאר אמר: "התאספנו כאן מסיבה לא ברורה. בסך-הכל מחליפים לנו קידומת. על מה השמחה? ללאה בכלל אנו עושים עוול. היא תחליף את הקידומת רק בעוד חמישה חודשים וצירפו אותה בעל כורחה לבעלה הקשיש. ועכשיו ברצינות, כשאנחנו מביטים סביבנו יש לנו הרבה סיפוק. לא לכל אחד יש בני משפחה אוהבים, שותפים לדרך, המון חברים." מוטקה הודה למארגני האירוע ולבאים.
מוטקה ולאה נאור - פרקי חיים
מרדכי נאור נולד בקיץ 1934 בתל אביב להוריו משולם וטובה לרנר. האב שעלה לארץ מפולין ב-1930 היה צבעי והאם עקרת בית. למרדכי אחות גדולה ממנו בשבע שנים רינה, ילידת 1927 ואחות קטנה ממנו רחל (רוחקה בפי כל) שנולדה בשלהי 1938. עד גיל חמש התגורר עם משפחתו במושבה רחובות. המשפחה גרה בצריף מטוייח ובדוחק כלכלי.
בהיותו בן חמש בספטמבר 1939, ממש בשבוע בה פרצה מלחמת העולם השנייה, עברה המשפחה למושבה גן יבנה שהייתה אז מושבה קטנה ומבודדת בת כ-80 משפחות. כאן באחד מרחובותיה הראשים של המושבה פתחה אמו טובה גלנטריה בה מכרה סבונים, מסרקים וכיוצא באלה. האב פתח עסק קטן למכירת סיד וכן המשיך לעבוד בעבודות צביעה.
אחותו של מוטקה רינה וגם מוטקה עצמו מספרים כי כבר מגיל רך בשנים קרא עיתונים התעניין בספרים והיה בקיא ומעורה בחיי הישוב והמדינה שבדרך. מספרים שכבר בסביבות גיל ארבע ידע את שמותיהם של ראשי הציונות והיישוב.
כעבור כ-7 שנים ב-1947 חזרו מוטקה, הוריו ואחותו להתגורר במושבה רחובות שם התגוררו סבו דוד לוינהרץ וסבתו (הוריו של אמו טובה) ובני משפחה נוספים. מוטקה הצטרף לסניף (קן) תנועת הנוער המאוחדת במושבה, יצא לטיוליה כולל טיול לאילת ובשנות התיכון למד ב"גימנסיה" - בית הספר התיכון המאוחד ברחובות. תקופת לימודיו בתיכון החלה מתחילת ספטמבר 1948 ונמשכה עד סוף יוני 1952
ממיסדי נחל עוז
בקיץ 1952 התגייס מוטקה לצבא במסגרת גרעין נח"ל שהורכב מבני רחובות, קריית חיים ותל אביב של התנועה המאוחדת. לאחר טירונות ב"מחנה אלנבי" בירושלים ו"הכשרה" בת שמונה חודשים בקיבוץ מעיין ברוך בגליל העליון בו שילבו עבודה בענפי המשק עם סיורים בגבול לבנון, נקראו מוטקה וחבריו להכשרת מעיין ברוך לצאת דרומה "להגשמה" כדי לאזרח את היאחזות הנח"ל הראשונה - נחל עוז מול עזה.
היאחזות כללה אז מספר צריפים, שלושה בתים ומספר אוהלים. אנשי היאחזות גידלו על שטח של כמה מאות דונמים בצל, תפוחי אדמה וירקות נוספים. בספטמבר 1953 אוזרחה ההיאחזות והפכה לקיבוץ נחל עוז. מוטקה היה התרבותניק ועורך עלון הקיבוץ לצד העבודה בפלחה. תקופה של שנה ויותר בהיותו חבר קיבוץ עסק בהדרכה בקן התנועה המאוחדת בפתח תקוה.
בין מייסדי נחל עוז היו חברי גרעין ב' שהורכב מקבוצה קטנה של צעירים וצעירות בוגרי בית הספר החקלאי עיינות שצורפו לחברי הכשרת מעיין צבי וביניהם צעירה נאה ונחמדה בשם לאה מישקובסקי, בתם של נח ואסתר מישקובסקי, מראשוני הרצליה. לאה שובצה בענף הנוי ובנוסף עסקה בנושאי תרבות בקיבוץ. לאה ומוטקה היו אחראים לכתיבת חומרים ואופרטות לאירועי תרבות בקיבוץ כולל לחתונות שנערכו בקיבוץ והיו לא מעט זוגות שהתחתנו באותן שנים בקיבוץ.
היחסים בין השניים התהדקו, האהבה פרחה וב-25 באוקטובר 1955 נישאו. מוטקה היה אז בן 21 ולאה בת 20. הזוג הצעיר קיבל בהמשך, כמקובל, חדר משפחה בקיבוץ. בסוף 1956, עזבו מוטקה ולאה נאור את הקיבוץ ועברו להתגורר בתל אביב תחילה בדירת חדר מול בית העלמין הישן טרומפלדור ובהמשך עברו לדירה קטנה משלהם בתל אביב. לימים יספר מוטקה כי שנות הקיבוץ הטביעו בו ובחבריו חותם עמוק עוד הרבה שנים. וגם לאחר שעזבו את הקיבוץ שמרו על קשר עם הקיבוץ. אחותו של מוטקה רוחקה הייתה חברה בקיבוץ נחל עוז ואביו משולם נאור (לרנר) שנפטר ב-1979 נטמן בבית העלמין של הקיבוץ.
בינואר 1960 נולדה נטע בתם הבכורה של מוטקה ולאה ובהמשך נולדו לזוג אמיר ויעל. ב-1961 עברו מוטקה ולאה וילדתם להתגורר בהרצליה בה הם מתגוררים עד היום.
עורך "במחנה נח"ל ו"במחנה גדנע"
חיידק הכתיבה קינן במוטקה כבר מגיל צעיר ולאחר שעזב את הקיבוץ פנה למספר מערכות עיתונים בבקשה להתקבל ככתב ולפרסם בהם את כתבותיו. עורכי העיתונים הבחינו בכישרון הכתיבה שלו והוא כתב ופרסם רשימות וכתבות רבות כ"פרילנסר" ובחצאי משרה בשורה של עיתונים ובהם בעיתון "במעלה", ביטאון הנוער העובד אותו ערך אז שמואל שי, בעיתון "במחנה" ובשבועון "רימון" אותו ערך הסופר שלמה טנאי. נאור עבד בשבועון רימון עד לסגירתו באפריל 1958.
ביולי 1958 כשהיה סגן עורך ב"מחנה נחל" זכה מוטקה נאור בפרס עמוס לב, עיתונאי שנפל במלחמת סיני, עבור הכתבה "הותרה הרצועה", בה תיאר 12 שעות במשק נחל עוז. במהלך השנים זכה בשורה של פרסים ואותות הוקרה ובהם פרס חיפה 1990, פרס סוקולוב על מפעל חיים בתחום העיתונות הכתובה, 2002 פרס הרצל, 2006 פרס יצחק שדה (ציון מיוחד) ועוד.
בסוף שנות ה-50 התמנה מרדכי נאור לסגן עורך "במחנה נח"ל. ב-1961, כאשר יצחק לבני עורך ב"מחנה נחל" התמנה לעורך "במחנה", מונה נאור, שהיה אז בן 27 במקומו כעורך "במחנה נח"ל" ואחרי חצי שנה כשאוחדה מערכת ב"מחנה נחל" עם מערכת "במחנה גדנ"ע" היה נאור עורכם הראשי של שני עיתונים אלה, שהופיעו מטעם אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, בשיתוף פיקודי הנח"ל והגדנ"ע. נאור התמיד בעריכת שני עיתונים אלה במשך קרוב ל-10 שנים. יחד עימו ובפיקודו עבדו דמויות ידועות בעולם העיתונות והספרות הישראלית ובהם: חיים פלטנר וזאב ענר ב"במחנה נח"ל", ויהודה אטלס ויורם טהרלב ב"במחנה גדנ"ע". ב-1968 ערך את תוכנית הגדנ"ע בגלי צה"ל, "חץ וקשת".
מרדכי נאור היה בשנות ה-60 יחד עם זאב ענר מעורכי התוכנית "מחפשים את המטמון". התוכנית שודרה במחצית הראשונה של שנות השישים בגל הקל, בעריכת נקדימון רוגל ויצחק שמעוני. בתוכנית התוודעו המאזינים דרך כתב חידה לפרקים בתולדות ארץ ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים הוחלט לחדש את התוכנית ומשימות העריכה וההגשה של התוכנית המחודשת הוטלו על זאב ענר ומרדכי נאור. תחילה שודרה התוכנית פעם בחודש בשעות הערב אחרי המהדורה של השעה תשע. מנחה התוכנית היה משה חובב. התוכנית זכתה לפופולריות ושיעור האזנה גבוה.
מפקד גלי צה"ל
ב-1971 מונה מרדכי נאור בן ה37 לסגנו של מפקד תחנת גלי צה"ל יצחק לבני וכשעבר לבני לתפקיד מנכ"ל רשות השידור, ב-1 ביולי 1971, מונה מוטקה נאור לתפקיד מפקד גלי צה"ל וכיהן בתפקיד זה במשך כארבע שנים מאפריל 1974 עד יוני 1978. בתקופתו כמפקד התחנה הנהיג את "הטלפון האדום" לקבלת דיווחים מהציבור, ושידורם תוך זמן קצר, מיזם שידור עליו ניצח העיתונאי צבי רימון, לשעבר כתב ידיעות אחרונות.
בתקופתו של מוטקה כמפקד תחנת גלי צה"ל וביוזמתו הוחל ב-1977 בשידור "אוניברסיטה משודרת" - סדרת הרצאות בנושאים אקדמיים מגוונים, בעריכת תרצה יובל ועורכים נוספים ובשיתוף אוניברסיטת תל אביב. עם המרצים הבולטים שהשתתפו בסדרה נמנים הפרופסורים ישעיהו ליבוביץ, אסא כשר, מיכאל הרסגור, ירמיהו יובל, ורבים אחרים.
קריירה אקדמית לצד כתיבת ספרים
לאחר פרישתו מתפקיד מפקד גלי צה"ל מונה נאור לתפקיד עורך ראשי של ההוצאה לאור של משרד הביטחון והתמסר לשני תחומים במקביל: כתיבה ועריכה של ספרים, בעיקר במסגרת ההוצאה לאור של משרד הביטחון, וכתיבת דוקטורט באוניברסיטת תל אביב.
ספרו "מסיפורי ארץ אהבתי", שראה אור ב-1979 זכה להצלחה והיה לרב מכר. גם הספר "הכותל" (יחד עם מאיר בן-דב וזאב ענר) שהופיע ב-1981 זכה להצלחה רבה ותוך שנים אחדות מכר רבבות עותקים ותורגם גם לאנגלית ולגרמנית. במהלך השנים כתב נאור עשרות רבות של ספרים בנושאי חקר ארץ ישראל ותולדות הישוב. לצד כתיבת הספרים נאור השלים בשנים 1979 ל-1983 את כתיבת עבודת הדוקטור ועד מהרה נקלט באוניברסיטת תל אביב. במעמד מורה (מרצה) מן החוץ בחוגים ללימודי עבודה ותולדות עם ישראל.
במסגרת המכון לתקשורת יהודית באוניברסיטת תל אביב, בראשות שלום רוזנפלד, ערך מרדכי נאור את כתב העת "קשר" לתקשורת יהודית וישראלית, במשך 16 שנה ( 1987-2003). גם כיום ממרום שנותיו הוא ממשיך להיות פעיל במחקר ובכתיבת מאמרים.