לא אחדש דבר אם אומר שאנו מוקפים אויבים מכל עבר כאשר המאפיין את כולם ללא יוצא מן הכלל הוא הרצון להשמיד את כולנו ולמחוק את ישראל מעל מפת העולם. טבח שבעה באוקטובר צריך להוות עבור כל היהודים כאן, ללא יוצא מן הכלל, תמרור אזהרה בוהק, אם תרצו בצבע הדם היהודי שנשפך כמים.
מה שברור כשמש הוא שאנשי צבא וביטחון רבים מספור הרואים עצמם כמומחים לדבר כשלו וכושלים בכל תחזיותיהם ומכאן שאין להתחשב עוד בדעתם ובוודאי שאין לשמוע לעצותיהם שהינן ברובן הגדול כזו של אחיתופל.
בכירים רבים במערכת הביטחון - שב"כ, מוסד, מל"ל וצה"ל היו שבויים בקונספציה הרת אסון שאת תוצאותיה אנו רואים בימים אלה ממש. בימי אוסלו הארורים הבטיחו לנו כל אלה שלום. בגירוש המכונה "הינתקות" הבטיחו שקט בדרום ואף לעגו לכל מי שהזהיר מפני מה שיקרה (שאכן קרה).
לפני עסקת שליט המופקרת (בה שוחררו מנהיגי הטבח בשמחת תורה ויוזמיו) טענו שהעסקה חיונית כדי לשחרר את "הילד של כולנו" (שבינתיים ירד מהארץ) ובלחצם שזכה לגיבוי תקשורתי מקיר לקיר התפתחה פסיכוזת המונים שבסופה שוחררו למעלה מאלף מחבלים חלקם רוצחים כבדים.
כבר לפני הטבח נרצחו יהודים רבים על-ידי משוחררי אותה העסקה אך כל זה לא מפריע לפסיכוזה לחזור על עצמה היום, בהקשר של שחרור החטופים. אותם "מומחים" דורשים לשחרר את החטופים בעסקה מופקרת שתמיט עלינו אסון דומה או קשה יותר בעתיד והתקשורת... כרגיל - דוחפת ולוחצת לבצע.
מהאמור יוצא שאין מנוס מהמסקנה לפיה אין לסמוך על "המומחים". איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' להם מרבים ללעוג בעניין זה, "שמים בכיס הקטן" את כל המומחים גם יחד. אלה (ויהודים רבים כמוהם) השכילו לראות את מה ש"המומחים" היו עיוורים לו, התריעו ועמדו בשער להזהיר למחות ולהפגין - כל זה ללא הועיל.
אנו ניצבים היום בפני סכנות ביטחוניות מכל עבר. לבנון, סוריה, חיזבאללה, חות'ים, אירנים, עזה, ערביי יהודה ושומרון וגם לא מעט מהערבים מבית. ראשי הצבא מבטיחים לנו מזה שנים ארוכות שצה"ל ערוך למלחמה רב זירתית. נכון לרגע כתיבת שורות אלה המציאות מראה אחרת וההנהגה ממתינה להשלמת המהלך בעזה, או לפחות רובו, כדי לפעול בצפון ולהסיר החרפה והסכנה שהן מנת חלקנו מזה כתשעה חודשים.
אישית אין לי כל ספק שיכול נוכל לאויבינו. למי שיש ספק בכך אמליץ לצבור ביטחון, כוח ואמונה גם מחיילינו המתגלים בגבורתם, בעוז רוחם ובמסירות הנפש לה הם מוכנים. רבבות צעירים בסדיר כמו גם אנשי מילואים רבים מספור מתייצבים לקרב כשהם חדורי מוטיבציה להכות באויב על-מנת למגרו.
הניצחון בוא יבוא אך זה בתנאי אחד - על ההנהגה כמו גם על ראשי הצבא לשנות מן היסוד את תפישת העולם של "הכלה", "מידתיות", עצימות נמוכה ושאר מרעין בישין. אלפי חיילים מדווחים מהשטח שהמלחמה אינה מנוהלת היטב. "סוסים דוהרים" כעופר וינטר, אבינועם אמונה, ברק חירם ואחרים - מוסטים הצידה אל הרחק מזירת האירועים וההשפעה ובראש ממשיכים להוביל מוכי הקונספציה, זו שהביאה אותנו עד הלום.
די ברור שכדי לנצח צריך להסיר את הכפפות. לדוגמה אציין את פעילות הימים האחרונים ביהודה ושומרון. הצבא פתח במבצע והתיאורים בומבסטיים ולכאורה מרשימים. מצטער לומר, לא די בזה. כל עוד אנו רואים בעיניים כלות תהלוכות רבות שמשתתפים בהם מאות מחבלים נושאי נשק מהלכים לאור יום ברחובות הערים ג'נין, טולכרם, שכם ומקומות נוספים - ניתן לומר שמפקדי הצבא כמו גם המדינאים, עדיין שבויים בקונספציה. אין תירוצים, במקום לשלוח מאות חיילים לחפש בפינצטה מחבל פלוני צריך לחסל מן האוויר כל תהלוכה כזו ובחדא מחתא להנחית מכה כואבת על הרוצחים, שוחרי הטבח הנוחבות של מחר.
אל לנו לקבל טענות של אי-מוסריות, פחד מיועצים משפטיים ואימה מפני בית הדין בהאג. גם כך וגם כך אלה הינם שוחרי רעתנו וממילא לא יזילו דמעה בראותם אותנו מדממים וכואבים. רק פעולה צבאית כוחנית, אכזרית, מהירה וקטלנית, ללא כל רחמים - רק זו תנחיל לנו ניצחון, כזה שלאחריה ייראה המזרח התיכון כולו אחרת, כזה שלאחריו ימצאו עצמם אויבינו מוכים שוק על ירך וממילא מורתעים לשנים רבות.