בתזמון מצמרר ובהפרש של שעות אחדות בין הודעה להודעה, יצאו מספר ראשי קהילות חרבות בעוטף עזה אשר בטבח שבת שמחת תורה חרב עליהם עולמם, ילדיהם נחטפו, נשותיהם נאנסו, בחוריהם נטבחו, בתיהם נשרפו, בהצהרה כי אינם מוכנים להשתתף בטקס יום הזיכרון הראשון לטבח שבת שמחת תורה, טקס ממלכתי אותו תקיים מדינת ישראל.
הלב יוצא אל אנשי הקהילות החרבות, הלב נמצא גם במקום הנכון איתם עם כאבם, עם יגונם, עם ייסוריהם, עם מכאובם שאין לו סוף, עם התקווה שהוחלפה בייאוש, עם הצער על המתים על החטופים, על הקהילות החרבות.
הצורך המיידי של מספר קהילות לפסול את יום האזכרה הממלכתי, נובע, לדאבון הלב, כחלק מפוזיציה פוליטית.
היה ניתן לצפות דווקא ממי שעולמם חרב וקרס למצוא רגעים של נחמה, בשעת החסד הזו בה העם כולו מתלכד ליום אחד, ללא פוליטיקה, ומתחבר לכאב, ליגון ולשכול, מבקש להפוך את הייאוש לתקווה, את החורבן לבנייה, את המוות לחיים חדשים. אלא, שהפוליטיקה קנתה לה שביתה בכל תחום מתחומי חיינו, וגם ברצון לייצר יום מלכד, יום זיכרון מיוחד וממלכתי לזכר הנופלים בטבח שבת שמחת תורה.
יש מקום להבנת הצהרת חלק מראשי הקהילות החרבות, אודות אי-רצונם ליטול חלק ביום ממלכתי זה. חייהם עדיין תלויים על בלימה, חלק מקהילתם עודם חטופים במנהרות אנשי התועבה, חלק רק הובאו למנוחת עולמים וטרם החל תהליך עיבוד האבל, כולם גולים בתוך ארצם.
יש אף החשים כי המדינה, קרי הממלכה, קרי הממשלה, נטשה אותם בשעתם הקשה, חשים כבנים חורגים בשל היותם מזוהים עם מחנה פוליטי מסוים.
עם זאת על-אף ימי הסופה והסער אותם חווה החברה הישראלית כולה, ובפרט אנשי הקהילות החרבות בדרום ובצפון, ראוי לקיים את יום הזיכרון הממלכתי במלאת שנה לטבח הנורא שלא היה כדוגמתו מאז ימי השואה.
טקס ממלכתי ללא שום סממן פוליטי, ללא דפוס האשמה, טקס ממלכתי אשר כולו חורבן ותקומה, הרוח הישראלית, גבורה יהודית של הנלחמים על חייהם, בבארי ובשדרות, בניר עוז ובאופקים, בנירים ובמנרה, במשגב עם ובכיסופים, בשדה הקטל של הנובה ובבסיסי צה"ל שהפכו לשדה קרב.
טקס זיכרון ממלכתי זה יהיה עמוד נצח עליו יחקקו באותיות קידוש לבנה, אחריות, אחדות, תקומה, ותחיית נצח ישראל. לזכרם ולכבודם של אנשי הקהילות החרבות, לוחמי צה"ל, נרצחי הנובה, אריות האומה שנפלו בקרבות בצפון ובדרום, לכבודם ראוי לציין את יום הזיכרון הממלכתי לטבח שבת שמחת תורה.
באחריותה של ממשלת ישראל, לקיים כנס ממלכתי המאחד, המרפא את השבר, המאחה את הקרעים, המקרב את הלבבות, המרחיב את המחנה המשותף של עם הנצח. זו הזדמנות לראשי הקהילות החרבות להצטרף אל המחבר, אל מאחד, אל המגמה אליה צועדת האומה הזו, המתנערת מעפרה כעוף החול, ומסרבת בעקשנות לחזור לימי טרום טבח שבת שמחת תורה.
יום הזיכרון הממלכתי הראשון לטבח שבת שמחת תורה, הוא הזדמנות לקיים את דברי רבי שלמה אלקבץ מחבר הפיוט 'לכה דודי' הנאמר בכל בתי הכנסת בארץ ובעולם, בכל יום שישי עם התקדש השבת: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי".