בין הפוסט של עמית סגל על 'חזרה לרעיון ישן' של שהות צבאית בעזה עם בסיסים בתוחמת הצפונית (ואולי אפילו איזו היאחזות נח"ל נוסח עמיחי שיקלי), בפרוזדור נצרים ובציר פילדלפי לבין הפוסט של יועז הנדל על "חזרה ל-1948. אויב, אנחנו" (בוגה, בוגה, בום), דרך הסרטון המדהים שהעלה מתנחל מאדוריים על 'כיבוש הגבעות מסביבנו' בסיוע אקטיבי של צה"ל - בימים האחרונים קיבלנו בעצם סקירת רוחב של הפתרון שהימין ה'מתון' לכאורה מציע כמדיניותו.
ובתוך כך נבהיר: אין הבדל לעניין זה בין בנימין נתניהו, שאינו דתי-משיחי כי אם נגרר על ידם, לבין הנדל (ונפתלי בנט), ואפילו סגל כשהוא לא עסוק בהתרצת הכהניזם ו-וואטאבאוטיזם נגד שמאלנים. נתחיל מהשורה התחתונה: הימין ה'מתון' לכאורה לא מציע פתרון ארוך טווח. ולכל הפחות, הוא נמנע מלהתעסק בזה. לא תשמעו ממנו כרגע דיבורים על הקמה מחדש של גוש-קטיף (הצעה שרוב הציבור עדיין סולד ממנה), לא על התיישבות בדרום לבנון, לא על סיפוח שטחי C. אז מה כן? ובכן. קודם כל:
- המלחמה כמצב נתון, לאו בר שינוי.
- שליטה צבאית בעזה כולל ביתור הרצועה, הקמת בסיסים צהל"יים ואף האחזויות נוסח שנות הקמת המדינה, עם 'מישהו' שישמש שליט אזרחי במקום חמאס/אונרא וללא הכנסת הרשות.
- מלחמה קרקעית בלבנון, שבהכרח תיגמר עם 'רצועת ביטחון' נוסח 1985, בידי ישראל. עד הליטאני, עד הזהרני, מה שבא.
- מבצע נוסח 'חומת מגן' בגדה, שבהכרח ייגמר בפירוק הרשות או החלשתה, שוב - ללא העמדת חלופה שלטונית - ושוב, העמקת השליטה של ישראל באזור.
- הדיפת מתקפות מתימן, עירק, סוריה; המשך המלחמה מול אירן עם 'משברי טילים' מעת לעת, כמו עכשיו. וזהו, בגדול.
זהו, בגדול. שליטה על שטח, מלחמה בעצימות משתנה בשבע חזיתות, ומעט מאוד תקווה לשינוי, יישוב הסכסוכים או חיים נורמליים. "אין הזיות על שלום של אמיצים", כמו שאומר הנדל, "יש ציונות מעשית. מי שרוצה שקט צריך להיות חזק." תופתעו לגלות שדעתו הייתה דומה גם לפני ה-7.10. אחרי הכול, זה האיש שביחד עם צבי האוזר הביא לקריסת האפשרות להחליף את נתניהו בממשלת 65 עם תמיכה של הרשימה המשותפת. על סגל או על מתנחלי אדוריים אין באמת מה להרחיב, כנ"ל נתניהו.
עכשיו, יש שני דברים שצריכים להתבצע: ראשית, עלינו - כליברלים, כמתונים, כשוחרי קיום בשלום וביטחון במרחב, להבהיר למה ההצעה של הימין לא רק לא טובה, אלא שיש זהות בין נתניהו לבנט ואפילו לגנץ, טרופר וכהנא; שנית, להציע חלופה. הנה כמה דברים שאפשר לעשות:
- הסכים לעסקת חטופים כולל עצירת המלחמה, נסיגה מפילדלפי ופרוזדור נצרים, והיערכות מחדש של צה"ל סביב הרצועה - תוך שאנחנו מעבירים את השלטון בצפון הרצועה לגוף שמבוסס על הרשות + מדינות ערב, ואת השליטה הצבאית בפילדלפי וכו' למנגנון מוסכם בהובלת מצרים ואחרות ועם ערובה אמריקנית. >
- לעצור את המלחמה גם בצפון - מבלי לשחרר את הצבא או לחדול מההערכות המוגברת ככל שניתן.
- לשחרר מילואים למנוחה, לפזר את הכנסת, ללכת לבחירות ולהקים ממשלה חדשה שתמנה פיקוד בכיר חדש בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה, תציב בקווי היסוד התחייבות לחקיקת חוק יסוד: החקיקה.
- חוק יסוד: התקשורת החופשית, תבטל את חוק הלאום ואת חוק משאל העם, תתקן את חוק יסוד: הכנסת וחוק יסוד: הממשלה ועוד.
- לחתור לנורמליזציה עם סעודיה, חיזוק מחדש של הרשות ושיבה למו"מ שתכליתו - פשרה טריטוריאלית והסכם מדיני.
- היערכות למול חיזבאללה תוך דרישה או כפייה של הסגת כוחותיו מצפון לליטני - בעדיפות באמצעי פשרה - והמשך המערכה מול חמאס לפי הצורך, עם דגש על הערכות מול אירן עצמה (כן, יש דברים שלא נשנה מעצם החלפת הממשלה). >
- ובעיקר-בעיקר: הוצאת המתנחלים והחרדים מהממשלה, הפסקת הכניעה לתכתיבי הכהניזם והמשיחיים, סגירת הברז להתנחלויות ולישיבות (אפילו בלי גיוס כפוי בשלב הראשון) וקבלת החלטות לפי מה שטוב לישראל, לא ליהודה. אלה האופציות. או-או. ספרטה או אתונה.