הכשל המודיעיני והמבצעי שהיה נחלתה של ישראל ב-7 באוקטובר 2023 הוא קולוסאלי בממדים היסטוריים, ויש שיסווגו אותו כאירוע פורענות במאפיינים תנ"כיים. התהיות, סימני השאלה, המבוכה והתימהון אינם משים מאז מהתודעה השכלתנית, הקולקטיבית והפרטית, החל בצמרת המדינית והצבאית וכלה באחרון פשוטי העם. כלום ייתכן שבוקר 7 באוקטובר זעזע את אמות הסיפים והפך על פניה את מיצובה של מדינת ישראל במזרח התיכון, ממעמד של מעצמה לסטטוס של מדינת חסות אמריקנית?
התעשתות הצבא - משקמת את מעמדה האזורי של ישראל
המציאות לאמיתה, כחלוף מעט פחות משנה, טומנת בחובה נתונים אחרים, כאלו המשקפים לא רק התעשתות והתאוששות, אלא אף המחשת היתרון הצבאי האיכותי של צה"ל בזירה המזרח תיכונית, במעגלים הקרובים והמרוחקים כאחד.
לצד ההשתלטות הצבאית הכמעט מלאה על רצועת עזה, ראויות להדגשה פעולת הסיכול חסרת התקדים של מתקפת הטילים והכטב"מים העצימה של אירן (בליל ה-14-13 באפריל), פעולת הנגד הכירורגית בסמוך לאיספהאן, תקיפה אווירית עצימה בעיר חודיידה שבתימן נגד מתקני תשתית של החות'ים, ולאחרונה הסרת איום אימננטי של ירי רקטות וכטב"מים מצד חיזבאללה במתקפת מנע אווירית מרשימה. באותה נשימה יוזכרו הסיכולים הממוקדים הספקטקולריים בבירות ובטהרן, אשר הוכיחו לעין כל כי לא נס ליחה של מדינת ישראל, חרף אסון שמיני עצרת תשפ"ד.
למרות זאת, גורמי אופוזיציה ומובילי דעה בתקשורת המיינסטרים בישראל טורחים ללא לאות לבקר את ניהול המלחמה ואת התמשכותה ללא תוחלת מובהקת, ושלא במפתיע, מייחסים זאת לשיקולים פוליטיים של ראש הממשלה. לדידם, אנו עדים לזהות אינטרסים של בנימין נתניהו, מחד-גיסא, ושל יחיא סינוואר, מאידך-גיסא, כאשר כל אחד מסיבותיו, חפץ בהארכת משכה של הלחימה.
הסכנה הטמונה בלחץ מבפנים להפסקת המלחמה
בעת האחרונה ניכר "טוויסט" מסוים בעלילה, כאשר אותם גורמים ממש מנסים להנחיל בתודעה סוג של תמונת ניצחון ישראלית על החמאס ברצועת עזה, לצד ההישג הצבאי המוכח מול חיזבאללה; לפיכך, יכולה ישראל להרשות לעצמה הפגנת נדיבות של מנצחים ולקבל במלואם את תנאי חמאס לצורך מימוש עסקת חטופים. מעניין, אף כי לא מפתיע, שבכירי מערכת הביטחון שותפים לסנטימנט זה, ולא ייפלא הדבר אם יתחוור כי מתקיימת מעין הזנה הדדית, שתכליתה עצירת המלחמה ברצועת עזה, תוך השתעשעות באמונה, שלא לומר תמימות, שצה"ל יוכל תמיד לחדש את הלחימה.
היוזמות המניפולטיביות בהקשר זה, לובשות צורה ופושטות צורה, ובלבד שיציבו את ראש הממשלה במלכוד, כשגבו אל הקיר; אם ייכנע ויאשר עסקה, גם במחיר הפסקת המלחמה ונסיגת צה"ל מרצועת עזה, הרי שיוקע כמי שנכשל כליל במלחמה; אם יתעקש על הגשמת מטרות המלחמה, דהיינו טיפוח האינטרסים הלאומיים של ישראל, סביר שיואשם כמי שמטרפד באורח סדרתי הסכם להחזרת החטופים, אשר מונח על השולחן.
הפולמוס בסוגיית כינונה של ועדת חקירה
בתוך כך, מעל ומתחת לפני השטח, נמשך הפולמוס הדינמי והסוער בהתייחס לכינונה של ועדת חקירה לבחינת הכשלים שהביאונו להפתעה האסטרטגית של 7 באוקטובר 2023. לצד הקונצנזוס בדבר הכורח שבהקמתה, סלע המחלוקת נעוץ בשאלת צביונה של ועדת החקירה; האם "ממלכתית", או שמא "לאומית" ולמצער, ועדה "ממשלתית"?
העיסוק בהקשר המסגרתי-משפטי בסוגיה זו מאפיל על חידוד הדגשים הסובסטנטיביים שיכללו במנדט של הוועדה שתיכון, שכן לכך תיוודע הקרנה ישירה על היקף החקירה ותכולתה, וכן משך הזמן שיידרש לפעילותה. הסנטימנט המוביל בשיח הציבורי בהקשר זה גורס כי יש לחקור את שורשי הקונספציה בדבר "חמאס המורתע", דהיינו לבחון בדקדקנות את החלטות ומהלכי כל ממשלות ישראל מול רצועת עזה, מאז שנת 2007, עת סולקה הרשות הפלשתינית מרצועת עזה בידי תנועת החמאס.
גישה כזו, היה שתאומץ כבסיס לעבודתה של הוועדה שתיכון, עלולה להחטיא את המטרה שני היבטים עיקריים:
א. יצירת מעין "מסע בזמן", שיהפוך לסוג של בקרה היסטורית מייגעת, מבלי שיהיה ניתן לתחם זמן מוגדר לעבודת ועדת החקירה טרם מיצתה את גביית העדויות מכלל הנפשות הפועלות.
ב. ההתמקדות בהורתה של הקונספציה עלולה להסיט את הפוקוס של עבודת הוועדה, מהצורך המובהק להתמקדות חודרנית בחקר הכשל המודיעיני-מבצעי של ה-7-6 באוקטובר 2023.
הפער שבין גישת "הכול או לא כלום", לבין תפיסת העולם של ועדת חקירה לתכלית רצינית ומהותית, של תובנות, מסקנות והפקת לקחים,
עלול לחבל באתגר החיוני ובחובה הלאומית המתבקשת, שלא לעבור לסדר היום בגין אירועי אסון 7 באוקטובר, ולו בשל מחלוקת פוליטית הזולגת גם למישור שהוא בנפש האומה, וערובה הכרחית למניעת כשל נוסף המשיק לאיום קיומי.
מנדט "ועדת אגרנט" כמודל אפשרי לוועדת החקירה שתוקם
בהקשר זה מן הדין ליטול דוגמה מהמנדט שהוועידה ממשלת ישראל ל"ועדת אגרנט", במעמד של ועדת חקירה ממלכתית, אשר כוננה בסמוך לסיומה של מלחמת יום הכיפורים. ביום ה-18 בנובמבר 1973 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי משימתה של ועדת החקירה תהיה
"לחקור את הימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים וכוונת האויב לפתוח במלחמה, את היערכות הגורמים הצבאיים והאזרחיים למלחמה, ואת ימי הקרב הראשונים."
חרף מגבלות המנדט שהוגדר לה והביקורת הנוקבת כלפיה, סיפקה ועדת אגרנט "את הסחורה", והדוחות שפרסמה, בתוך חודשים ספורים מאז כוננה, מהווים עד היום סוג של "מורה נבוכים" לדורות של אנשי קהילת המודיעין. הוועדה גם צרבה בתודעה הציבורית מושגים אייקוניים דוגמת "הקונספציה" ו"מחדל המודיעין", ובממד האופרטיבי הביאה להדחת בכירי הצבא המכהנים, ובראשם הרמטכ"ל וראש אמ"ן.
תקדים "ועדת אגרנט" מצטייר אפוא כמודל ראוי לחיקוי, לאו-דווקא בהתייחס לאופיון המשפטי כמסגרת לעבודתה, אלא כגוף אינסטרומנטלי המכוון להצביע על מקורות ונסיבות הכשל המודיעיני והמבצעי בליל ה-7-6 באוקטובר 2023, בהינתן המידע ההתרעתי ("הסימנים המעידים") שנקלט במערכת מסוכנויות האיסוף והיה לנגד עיניהם של בכירי צה"ל וקהילת המודיעין. על בסיס תובנותיה של הוועדה יהיה ניתן לפסוק הלכות באשר לנושאים באחריות הישירה לכשל הקולוסאלי שהיה ביסוד האסון שפקד את ישראל בבוקר שמחת תורה תשפ"ד.
הכורח בהפקת לקחים ובהסקת מסקנות מערכתיות, בראש וראשונה בנגזרות המודיעינית והמבצעית, אינו סובל דיחוי נוכח האתגרים הביטחוניים הניצבים לפתחנו, ובכלל זה ההיתכנות למלחמה רב-זירתית. נהיר לכל כי אין דינם של תחקירים פנימיים המתקיימים בצה"ל, שאינם חפים מסממני הטיה, כדינה של ועדת חקירה ממונה ואובייקטיבית, שתפעל ללא מורא, ולא תתרפס בפני בכירי צה"ל וראשי זרועות הביטחון.
יש לדחות את העיסוק בממד הקונספציה של "חמאס המורתע"
על-רקע זה יש לתהות עד כמה משמעותי יהיה החיטוט הנברני מצידה של ועדת חקירה, בהורתה של הקונספציה בדבר "חמאס המורתע", והדבקות בתפיסת עולם זו לאורך השנים. כותב שורות אלה חקר את ממד הקונספציה ומשקלה הסגולי כגורם משפיע קריטי על ההערכה בזמן אמת, הן בקונטקסט של מלחמת יום הכיפורים והן בהתייחס לאסון 7 באוקטובר 2023. (
ראו נא מאמר)
התובנה המשתקפת מן המחקר הנ"ל מחדדת את המשמעות המתודולוגית והמעשית לפיה הקונספציה תחדל מלהתקיים ברגע שיהיה מידע ממוקד ו"שובר שוויון" (סימנים מעידים קריטיים), שיפריך את תוחלתה. מנקודת זמן זו ואילך אין יותר תירוצים, ו"המקל" מועבר למעשה מידי מערכת המודיעין לידיה של המערכת האג"מית-מבצעית, אשר אמונה בנסיבות אלה הן על הממד ההגנתי והן על הממד ההתקפי.
רוצה לומר כי ההידרשות אל הקונספציה כ"אם כל חטאת", מסתמנת כמייצגת סוג של ארגומנטציה רציונאלית, ובמידה לא פחותה, גם מוטית אג'נדה. שהרי, החמאס התעצם לאורך זמן מתחת לאפנו, חפר מנהרות בתוככי רצועת עזה ללא הפרעה והפך למפלצת בדמות צבא טרור עצים. יתר על כן, מוטיב נוכח בשיח הציבורי מפנה אצבע ממוקדת אל מדיניות ממשלתית, לכאורה מוכוונת-מטרה, לחיזוק החמאס (על חשבון הרשות הפלשתינית), במטרה לסכל את רעיון כינונה של מדינה פלשתינית.
אולם בקונטקסט של הפתעת 7 באוקטובר 2023, יהא זה נכון לתהות עד כמה היה לקונספציה משקל מרכזי ומהותי בכשל המונומנטלי שהיה נחלתו של צה"ל בזמן אמת, ואשר התקבע כתבוסה המשפילה ביותר שספגה ישראל מאז כינונה ניתוח קר של מהלך אירועי אשמורת 7 באוקטובר 2023 מעלה כי מקורו של המחדל הבלתי נתפס בנסיבות אותו בוקר, טמון בשרשרת של טעויות שכלתניות בשיקול הדעת של מפקדים בכירים. במקום לאמץ את הכלל העממי "כשיש ספק, אין ספק", ביכרו הבכירים "להשתעבד" לספק, ולשוב לתפוס תנומה...
מן האמור לעיל מתבקשת מסקנה אופרטיבית פרקטית - הגיעה שעתה של ועדת חקירה אשר תתמקד באירועי ליל ה-7-6 באוקטובר ובסיבות לכשל המודיעיני והמבצעי ביום מר ונמהר זה. ממד הקונספציה, שאין ספק לגבי משקלו הסגולי במדיניות כלפי ארגון חמאס לאורך זמן, שומה שייחקר וילובן בשלב מאוחר יותר, אם כנדבך נוסף של עבודת ועדת החקירה, או כמושא לוועדת חקירה נפרדת.