זקני השבט של ההפגנות התדיינו הלילה אם התכנסותנו בשעות אלה היא מפגן השיא של המחאה או שטירופו של בנימין נתניהו לפטר את יואב גלנט במרס 2024 שאב לרחובות יותר נוכחים. בעניין אחד לא הייתה מחלוקת, מדובר אז והיום בהפגנות שיא.
זה היה מרנין מפני שהצפיפות הייתה ברמה שעלולה בתנאי תברואה אחרים לגרום לקורונה בסיטונות. ומרנין עוד יותר מפני שנחשולי צעירות וצעירים הציפו את ההפגנה. הדור הנכון הגיע בהמוניו, ונתניהו מבין כי עלה על שרטון.
אצל נתניהו זה לא רק הרצון הציני להשתמש במצבם הנורא של החטופים ובנכונות הלחימה של חיילי צה"ל כדי להישאר בשלטון. זה כמובן נכון, אבל יש עוד צד: נתניהו אינו מסוגל להתפשר. תמיד נדמה לו כי חלקו בכל עסקה בה הוא נדרש גם לשלם היא עוול, ובכוחו להשיג עוד.
הרי הגענו למצב בו נתניהו הגיש הצעת פשרה, ומשנתקבלה על דעת ארצות הברית ומצרים וקטר וכנראה גם חמאס - נתניהו החל להתנגד להצעה של עצמו. כי על-פי הצעתו שלו הוא משלם יותר מדי. אופיו החמסני גולש מן הפרט אל הכלל, מהבית בקיסריה אל ליבת האומה.
גם שקריו לא נעלמו אפילו מעיני חלק מתומכיו. (בינינו לבין עצמנו, מישהו חושב שניר ברקת או אבי דיכטר מאמינים לו? בוודאי שלא, רק שהם קרנפים רודפי השלטון ומנעמיו.)
יואב גלנט והרמטכ"ל מדייקים. אין מה לחפש בציר פילדלפי. אם יהיה מה נוכל לחזור ב-45 דקות. הוא משקר. הוא שוב משקר.
אבל הלילה הוא זכר את ליל גלנט המקורי, ובבוקר ניתן יהיה לומר אם ל ביטחון כי שנתו נדדה. כך ראוי. ובלבד שלא נרפה ולא ניחלש ונלחץ עד הניצחון.