זהו אחד הרגעים הקשים במלחמה הזו. הידיעה שצעירים חפים מפשע שנלקחו חיים בשבי חמאס והצליחו להחזיק מעמד עשרה חודשים בתנאים איומים ונוראים כשהם פצועים ומורעבים, נרצחו באכזריות כשכוחותינו בקרבת מקום, מרסקת את הלב.
את חלק מהצעירים היפים והטובים האלה למדנו להכיר דרך משפחותיהם והחטופים ששבו בעסקה הראשונה. למדנו להכיר את כרמל גת ששכלה את אימא כנרת בטבח האיום בבארי ומצאה כוחות, גם בתנאים האיומים בשבי, לחזק את רוחם וגופם של סובביה.
את הרש גולדברג חברו של ענר שפירא, האוהד השרוף של הפועל ירושלים, שיצא כשידו קטועה ממיגונית הזוועות, ואת הוריו ג׳ון ורייצ׳ל, אנשים טובים ויקרים שהרעידו את לבבות העולם כדי להביא לשחרורו של בנם היחיד.
את אלכס לובנוב שניהל את הברים במסיבת הנובה ובזמן שהותו בשבי הביאה לעולם רעייתו מיכל את בנם השני.
את עדן ירושלמי בת ה-24 שעבדה גם היא במתחם המסיבה והספיקה להתקשר ולתעד את ניסיונה להימלט מהמחבלים. ויחד עמה אורי דנינו בן 25 מירושלים ואלמוג סרוסי בן ה-27 מרעננה שיצאו לבלות ולא שבו.
קשה למצוא מילים שיבטאו את עוצמת הזעזוע והכאב. ליבי עם משפחותיהם של הנרצחים ועם יקיריהם.
אני רואה ושומע את הקולות שמפנים את רגשות הכעס והאשם ברצח האיום והשפל הזה כלפי רה"מ ומתנגדי הנסיגה מציר פילדפי.
זו טעות קשה לא רק מפני שהיא תלושה לחלוטין מהמציאות הידועה לכולנו, אלא מפני שהיא מחזקת את הרוצחים השפלים ומקשה עלינו לנתב את כוחותינו למטרה החשובה מכולם - ניצחון במלחמה הזו, מלחמה שלא בחרנו בה אבל אין לנו ברירה אלא לנצח אותה בהכרעה מובהקת, אחרת אירועי שבעה באוקטובר יחזרו על עצמם.
בשעה קשה זו אני מבקש לחזק את ידי ראש הממשלה בעמידתו האיתנה. אסור לנו להיכנע לדרישות חמאס כניעה כזו והפקרת ציר פילדלפי - עורק החמצן של חמאס פירושה מחיקת הישגי צה"ל במלחמה שהושגו במחיר דמים כבד ובכייה לדורות.
את הכאב והזעם על הרצח השפל של בנינו ובנותינו אל לנו להפנות איש אל אחיו אלא כלפי מבקשי נפשנו. זהו זמן לגלות חוסן ועוצמה, נחישות והתמדה, זוהי שעת מבחן לאומית.
עלינו להמשיך לרדוף ולהרוג את ראשי חמאס הנותרים ולחסל את כנופיות הרצח שלו בכל מקום שבו הם נמצאים. אסור לנו לוותר ואסור לנו להיכנע לתכתיבי האויב.
"וידי משה כבדים, ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד-בא השמש".